הון עשיר על משנה סוטה ז:ב

ואלו . אל תתמה ממ"ש בפ"ד משנה ב' ד"ה ואלו, שהויו יש לו שמושים רבים:

מקרא בכורים וחליצה וכו' . התי"ט כתב שצ"ע איזה סדר נקט התנא, דלא נקטינהו ככתוב. ואני בעניי הכנותי לך טעמים נכוחים למבין, בסדרם. ומתוכם נבין אף דקדוק לישנא דמתניתין, דהזכיר בבכורים וחליצה מקרא, ובאחריני ברכה ופרשה, והכל יובן במ"ש לקמן:

מקרא . קאי אבכורים וחליצה, שבשניהם היו מקרין:

בכורים . הקדים לכלם, דכתיב בהו (דברים כו, ה) וענית ואמרת לפני ה' אלהיך. בעל לשון הקדש, ולכן פשוט הוא דבלשון הקדש בעי מימר:

וחליצה . שנא אחר הבכורים, משום מקרא. ועוד דקריאה זו היתה לפני ב"ד, דגריעי מלפני ה' דבכורים, ואפילו הכי בעי מימר בלשון הקדש:

ברכות וקללות . משמיעים אותם לכל ישראל, וגריעי מלפני ב"ד, דאפשר דיש בהם מי שאינו מבינו על בוריו, ואפי' הכי בעי ממרינהו בלשון הקדש. ועוד ראוי לסמכם לבכורים וחליצה משום דמהם ילפי בג"ש דעניה עניה:

וברכת כהנים . דומה לברכות וקללות. ועוד דילפא מהם בג"ש דברכה ברכה, להכי אסמכינהו:

וברכת כהן גדול . נופל על לשון ברכת כהנים, משום הכי סמכם. ואע"ג דכוונת התנא על קריאת הפרשה היא כמ"ש התי"ט, מ"מ הזכירה בשם הברכות, לרמוז שקריאתה היא מנהג דרבנן דומיא דברכות, דכולהו לבד מברכת המזון דרבנן נינהו:

ופרשת המלך . ראויה אצל ברכת כהן גדול שעניינו קריאת הפרשה כמ"ש, שקריאתם שוה בס"ת, וכן מעשהו כמעשה כ"ג:

ופרשת עגלה ערופה . אע"ג דלא היתה קריאתה בס"ת, לא קתני מקרא כבכורים וחליצה, משום דמסתמא אינה צריכה הקראה כמותם, כי זקני העיר אומרים אותה ובישישים חכמה, והוא מן הראוי להקדימה למשוח מלחמה שלא כסדר הכתוב, משום דילפא מברכות וקללות השנויים לעיל, משא"כ משוח מלחמה דיליף ממתן תורה, וכ"ש דצריך להקדימה לו למ"ד דמינה יליף מג"ש דהגשה:

ומשוח מלחמה בשעה שהוא מדבר אל העם . נראה דקא ממעט הכהן והשוטרים המשמיעים, שלא היו צריכים לדבר בלשון הקדש, מדלא קתני ומשוח מלחמה ותו לא: