הון עשיר על משנה שבת ב:ז

שלשה דברים . נראה דמניינא אתא למעוטי שאר דברים, שלא ימתין להזכירם כל כך סמוך לחשיכה, שלא תהיה השעה דוחקתם:

עם חשיכה . ממ"ש הר"ב הכא, יש הוכחה למ"ש בפרקין דלעיל (מ"י) דעם חשיכה הוא זמן מאוחר יותר מבעוד יום:

ספק חשיכה ספק אינה חשיכה . פירוש, שאין הדעת נוטה יותר לחשיכה, אלא שהדבר שקול בדעתו, שאם הדעת נוטה יותר לחשיכה, כגון ביום המעונן שאין הככבים נראים, אזלינן לחומרא, כן נראה לפרש בכל כיוצא בזה:

ואין מדליקין את הנרות . למאן דמפרש זו ואצ"ל זו (עי' ברע"ב) , י"ל דרצה לשנותם בסוף דומיא דרישא:

את הנרות . שנאו בלשון רבים, דומיא דכלים הסמוך להם שהוא לשון רבים. ועוד י"ל דלרבותא נקט נרות, דאע"פי שהם נרות של מצוה, שאינם פחותים משנים, כמו שאז"ל (עי' טושו"ע סי' רסג) אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור, אפילו הכי אין מדליקין אותן. ובמתניתין דלעיל דהזכיר נר לשון יחיד, רמז לנו טעמא דמלתא והוא ע"ש נר (אלקים) [ה'] נשמת אדם (משלי כ, כז) כדאיתא בש"ס (דף לב.) :