הון עשיר על משנה פאה א:ו

לעולם הוא נותן משום פאה וכו', ונותן משום הפקר וכו', ומאכיל וכו' . לא כללם בבבא אחת, משום דאין טעמיהם שוים, ובנוטל מן הגרן וכו' יש עוד טעם אחר, דיחידאה היא:

ונוטל מן הגרן וזורע וכו' . ולרבנן מחייבי [מ]דרבנן אפי' קודם מירוח כ"כ הר"ב, וטעמא דגזרו הכא יותר מהשנויים ברישא, נלע"ד משום דזריעה מילתא דשכיחא היא, והתבואה לכך היא מיוחדת להוציא ממנה לזריעה, משא"כ רבוי הפאה וההפקר ואכילת בהמה דלא שכיחא, ואפילו לאכילת עראי דאדם לא עבידא מסתמא, אלא לאכילת קבע, ומשום הכי לא גזור בהו רבנן, לחייבם קודם מירוח: