התעוררות תשובה חלק ב קצו

יש קצת לחלק כיון שהוא צריך למקומו או עצו חשוב לו יותר התורה התירה אבל כאן לא מיקרי טרחתו ואבוד זמנו הנאה יותר כי אדרבה הוא מטריח בעצמו שלא לעשות איסור ובזה עובד הקב"ה ולא מיקרי בילוי זמן ולא מצינו בשום מקום דבל תשחית דזמנו עדיף כי זה אינו השחתת זמן (רק בל תשחית דגופו עדיף מצינו בש"ס שבת) כיון שעוסק בדבר מצוה שלא לעשות איסור ויש להביא קצת ראיי' מהא דפירורי פת פחות מכזית מותר לאבדן ביד כדאי' בברכות פ"ח פלוגתת ב"ש וב"ה אלמא דאין זה בגדר בל תשחית ויש להשיב על זה פירורין אין להם חשיבות וממילא בטלא כדאי' בפסחים דף ו' ע"ב ובר"ן כ' להדיא דמיירי בפירורין פחות מכזית (שכל פחות מכזית מיקרי פירור) אבל בדבר שיש לו קצת חשיבות ובפרט אם אחרים יכולים ליהנות ממנו אפשר דאסור אבל פירורין לכ"ע לא חשיבי וממילא בטלי וצ"ע. [אמר המעתיק פה עיר ווינא בשעה שהעתקתי עלה בדעתי מבלי לעיין בספרים כי מחוסר ספרים אנוכי מה שמסופק המחבר דבר השוה אם גם חצי שיעור חצי פרוטה אסור להשחית אפשר לעורר מן הל' מציאה ואבידה שדבר שאינו שוה פרוטה אינו חייב להחזיר הגם שנוכל לומר ששם ילפינן מקרא ומצאתה כל "אבידת" ודרשו חז"ל אחיך שצריך שיהי' בשעת אבידה ובשעת מציאה שוה פרוטה אבל הגע בעצמך אם החפץ מונח במקום התורף שנתאבד והולך לאבדון אעפ"כ לא מצינו שחייבו חכמים להגביהו משום שלא ישחית החפץ ולשון הרמב"ם בפי"א הוא אבידה שאין בה שוה פרוטה אינו חייב ואם תאמר שזה רק שב ואל תעשה ושם לטפל אינו חייב להגביהה א"כ נפשוט ספק השני שאם מאבד זמן ומטריח עצמו בזה שיזהר שלא להשחית כי אינו מצווה רק שלא להשחית בידים אבל לא מצינו שיטרח עצמו כדי שלא ישחת שום חפץ כי אינו אסור רק להשחית בידים או לעשות שום פעולה שישחת הדבר מעצמו אבל לא מצינו שיטריח עצמו לעשות פעולה שלא ישחת איזה דבר וכמשמעות הקרא "לא תשחית" ואם גם נאמר שחייב לעשות איזה טצדקי כדי שלא ישחת שום דבר פשיטא לענ"ד שאם זמנו שוה לו יותר אין חייב לטפל שמותר כי לא יהי' זה יותר מן מציאה ואבידה שפסקינן להדיא בסי' רס"ד ס"א שאם אבידתו יותר חשוד אז מצד הדין אינו צריך לעסוק באבידת אחיו ועיין בסמ"ע סק"ב שיוכל לומר זה גם על איבד זמנו כי בזמן כזה יתבטל מאיזה עסק רק מצד לפנים משורת הדין לא יעשה זה וגם באבדה הוא עשה ולא תעשה אעפ"כ אין צריך לבלות זמנו אם מרויח בזמנו יותר הגם שיש לפקפק ולומר שהתם ילפינן מאפס כי לא יהי' בך אביון שלו קודמת אבל באמת גם כאן התירה התורה להשחית אם העץ חשוב יותר מן הפרי ה"נ אם הזמן יקר שמפסיד ממון עי"ז הוי ג"כ בכלל אפס כי לא יהי' בך אביון ומכש"כ אם נאמר כשיטת שמובא במשנה למלך כאן בהל' מלכים בשאר דברים חוץ מעץ פרי הוא רק מדרבנן א"כ בוודאי אין להחמיר בשב ואל תעשה אשר לא מצינו גם בבל תשחית דאורייתא וגם אם זמנו יקר ושוה יותר ממה שירויח ע"י הצלת חפץ זה ועיין בסי' רס"ה וסמ"ע סק"א שאינו חייב לבטל ממלאכה כדי להחזיר אבידה

גם מה שמסופק המחבר נ"י אם לו אינו שוה פרוטה אפשר שלאיש אחר שוה יותר מכמה פרוטות נלענ"ד כיון דלא מצינו חילוק זה באבידה ומציאה שאפשר שלבעל אבידה הוא שוה יותר מפרוטה רק אמדינן את החפץ בכמה הוא נמכר בשוק א"כ גם כאן כן הוא אם לו אינו שוה פרוטה היינו שהחפץ בעצמו לפי שער השוק אינו שוה פרוטה מותר להשחיתו וראיי' מפורשת הן לענין אבידה והן לענין בל תשחית שאין אומדין כמה הוא שוה לאיש אחר רק מחירו בשוק זה שהוא עומד ממתניתין עירכין פ"ו מ"ה אין אומרים מרגלית זה אם מעלין אותה לכרך משובחת היא אין להקדש אלא מקומו ושעתו עכ"ל מתני' והנה כעת אין נמצא אצלי ספרים לעיין ולחפש בדבר זה רק משניות אחד כתבתי לפי מה שעולה בדעתי לטוב. אני המעתיק אברהם בן המחבר נ"י

] תם ונשלם שבח לאל בורא עולם. **(נעשה ונגמר ע"י המסדר האותיות העוסק במלאכת הקודש יעקב יצחק ראזענצווייג וע"י המאשינענמייסטער הערש ווייזער.)**