הין צדק ד

חדש ניסן (א) מצאתי בכתבי אדוני אבי מורו מוהר"ר משה ישעי' זללה"ה וז"ל, ארשום לך מה שאמרתי כונה על מה ששמעתי בשם גדול אחד שאמר נוטרק' של ניס"ן הוא נאפ"ד נקמ"ה סתרו יוש"ר. ואמרתי עפי"מ שהאריך בתכלית האריכות בעל קדושת לוי זי"ע (ח"ש כללות הנסים סי' א') על מאמר הגדת ליל פסח. והכיתי כל בכור באר"מ אני ולא מלאך. אני ה' אני הוא ולא אחר. ולכאורה קשה על מה הי' מכות בכורות ע"י השי"ת בעצמו. אשר מאתו לא תצא הרעה. להכי מסיים דבאמת מכה זו הי' טובה גדולה למצרים שע"י המכה נתגלה כי אני ה' ולא אחר. ונמצא ע"י מכה זו נתגדל שמו בעולם והמצריים היו כלים לקדושת שמו ית'. היש טובה גדולה מזו. ולכן היתה ע"י הבוב"ה בעצמו אדון כל. ומבאר בזה מאמר הש"ס בפסחים (קי"ח) הללו את ה' כל גוים. גוים מה עבידתייהו אלא הללו את ה' כל גוים אנסים ונפלאות דעביד בהדיי'. וכ"ש אנן דגבר עלינו חסדו. ולא אמר אנסים ונפלאות דעביד להו. כי אז הי' המשמעות שעשה להם נסים ונפלאות. ובאמת חלילה לומר כן. אך הכונה כשהקב"ה עושה נסים ונפלאות ונוקם בצריהם אוה"ע. הוו ראוים לאו"ה לשבחו ולהללו שהם כלים שנגלה אלקותו בעולם ונתקדש ש"ש על ידיהם. אך טח עיניהם מראות ואטום לבם מהבין הטובה. ולא יחפוץ הכסיל בתבונה. אך לעתיד אשר יפקח ה' עיני העורים ולבבם הערל ויהפוך כולם בשפה ברורה לעבדו שכם אחד. אז יהללו שמו הגדול על הנסים שעשה לישראל בהדייהו דייקא שהם הוו כלים שנתגלה מדת הגבור' ונתקדש הש"ש. וכ"ש אנן דגבר עלינו חסדו מדת החסד. כמו ביציאת מצרים ההוא חסד וטוב גמור לישראל. ולהכי אמרו בש"ס מב"ב של המן למדו תורה בבני ברק שזכו לזה ע"י קידוש השם הנתגלה ע"י. עיי"ש באריכות והוא פלא: ומעתה הכונה נכונה ברמז ירחא דניסן אשר שמו נתייסד בזה משום שהי' בו הנסים, והוא מוכן לנסים מששת ימי בראשית כמ"ש ליל שמורים וגו', ונרמז בו נאפד נקמה אף שלעיני הראות הי' נראה כנקימה למצרים. ובאמת מאתו לא תצא הרעות. ולכן נרמז בו ג"כ סתרו יושר ר"ל הסתר והתוכיות שבהנקימה הוא טובה גדולה וישרי"ם דרכי ה' למען שיתקדש ש"ש בעולם והנוטריקון של יוש"ר הוא "יתגדל "ויתקדש "שמי' "רבא. ולכן אף שלפי עיני הראות הי' נראה נאפד נקמה. עכ"ז סתרו יושר. ולעתיד גם האוה"ע יהללו וישבחו על זה שהם היו כלים לקידוש השם כנ"ל, והשי"ת יזכנו לגאלינו מהרה ויקוים בנו כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות ויאיר עינינו במתיקות תורתינו הקדושה אשר הוא לנו מורשה. עכדפח"ח: דרוש לשבת הגדול (א) פסחים (דף מ"ו ע"א) מתני' כיצד מפרישין חלה בטומאה ביו"ט. ערש"י שפי' לשורפה אינו יכול דאין שורפין קדשים ביו"ט ולשהותו עד הערב נמי אינו יכול דאי אפשר שלא תחמיץ. והקשיתי לפי מה דאמרי' במס' שבת (כ"ה) הטעם דאין שורפין קדשים. לחד תי' הוא משום דיו"ט עשה ול"ת. ואין עשה דשריפת קדשי' דוחה ל"ת ועשה דיו"ט. א"ב לפי"ד הריטב"א במס' בב"מ הובא ביעיר אוזן אות א' וכ"כ הפרמ"ג או"ח ה' נשיאות כפים (סי' קכ"ח בא"א ג"כ מזה ע"ש) דהיכא דיש שני עשין דוחין עשה ול"ת. והסברא נותנות ג"כ דבכה"ג ל"ל מאי אולמא דהאי עשה מהאי עשה. דבכאן יש שני עשין והל"ת שכנגדה נדחית. א"כ קשה ישהנו עד שתתחיל להחמיץ