הלכות ברכות לריטב”א ר

הלכות ברכות להריטב"א זלה"ה פרק ראשון

א' כל מה שברא הקב"ה בעולמו. הכל היה לעבודת האדם שנברא בצלמו. לעמוד לפני האל לשרתו ולברך בשמו. והאדם נברא ביום הששי אחר שנברא הכל ונחתם. כי הוא רועם ותכליתם. ומשם רועה אבן ישראל בברכתם. והוא כחתן יוצא מחופתו. ישיש כגבור ובא לרוח היום עם כלתו. עוטה אור כשלמה כי הוא כסותה לבדה היא שמלתו. ובערב שבת בהתקדש יום המנוחה. פתחו לו שערי צדק ואמת לרוחה. כי יום הז' שבת לי"י לענג אמת ולשמחה. אכל משנה לח"ם אבירים. מן האור הראשון היוצא מבין שני ההרים הרי ישראל המאיר לפנים המאירים. המאיר לארץ ולדרים. המנהיג במדת חסד ובמדת רחמים כל היצורים. מכלכל חיים בחסד ושם ושאר יעמיד. ולכן נאמר ונתת על השלחן לחם פנים לפני תמיד. לפיכך חייב כל ישראל הבא ליהנות מן העולם. לברך על כל מה שנהנה לשם הגדול מלך העולם. ואם לא בירך מעל בקדשים והבדיל מין מי"ם למי"ם. ופרק עול מלכות שמים. וגזל אביו ואמו. ונאץ לרוכב בערבות ביה שמו. לכן בארץ ישולם ומספר החיים ימחה וילך ערירי. ועל זה נאמר ועובר שארו אכזרי. והמברך יבורך ומשך לכל העולם חן וחסד. ועליו נאמר גומל נפשו איש חסד. לכן תחילת כל דבר ראוי אדם ללמוד וללמד לבניו ותלמידיו סדר ברכות כדי שלא יבאו לידי מעילה. וישחיתו ויתעיבו עלילה. מפני שזה דבר חמור מאד

ב' לא באה בתורה שבכתב מצוה לברך אדם על ההנאה קודם שיהנה לפי שהשכל מורה על זה לבעלי האמת וכל שלא בירך לחמו במעיו נהפך ואינה הנאה אבל מדברי סופרים אסור לאדם שיהנה מכלום עד שיברך בשם ומלכות בא"י אמ"ה ואפילו דעתו לאכול או לשחות כל שהוא בלבד ואין לדבר שיעור כיון שדעתו לבלעו אבל הטעם על דעת לזרוק מפיו ואינו בולעו אין לו לברך

ג' הזיד והכניס אוכלין או משקין לתוך פיו בלא ברכה חייב להוציאן מפיו ושלא יתנה מהן עד שיברך אבל עשה כן בשוגג כגון ששכח והכניס אוכלין לתוך פיו ונזכר קודם שיבלעם אם הם מדברים שנמאסים בפה שאם יוציאם מפיו ימאסו מלהחזירם שם מסלקן לצד א' ומברך ואם לאו מוציאן מפיו ומברך ואחר כך בולע כדי שיברך לי"י בכל פה משום שנאמר ימלא פי תהלתך ואם היו משקין שנמאסין בפה ואין ראוי להחזירם ואי אפשר לסלקן לצד אחד לברך בולען ואחר. כך יברך

ד' וכן מי שהזיד או ששכח ולא בירך ונזכר עד שלא גמר מלאכול מברך על מה שנשאר לו לאכול ואם כבר גמר לאכול אינו מברך אלא ברכה שלאחר אכילה.