חידושי מהרי"ו וידקר יד

שם על הקצה"ח וכ' שם דזה ודאי אם קנה מחבירו פרה והתנה עמו אם תהי' טריפה בריאה אחזור עליך ותחזיר לי הדמים בודאי אם נמצא טריפה בדקין א"ח עליו ע"ש ותימה דמנ"ל הא דהרי בוודאי דכונתו היתה דאם תהי' טרפה לא נצרך לה ומ"ל אבר זה או אבר אחר ובאמת זה דעת הקצה"ח שם והבאתי מהב"י חו"מ סי' שי"א וקצה"ח בשם מהרי"ק וכתבתי די"ל דזה תלוי בפלוגתא דר"י ור"מ בהא דהתנה ע"מ שכתוב בתורה בדבר שבממון דלר"מ תנאו בטל ולר"י תנאו קיים דפלוגתתם בזה כפי שביאר הרשב"א שהובא בקצה"ח סי' רי"א ובהגהות ק"ר על המהרש"א כתובות פ' הא"נ דר"י ס"ל דהרי דבר שבממון יכול למחול על תנאי בדבר שבממון וא"כ מאי נ"מ אם היא נגד הד"ת ומש"ה מהני אבל ר"מ ס"ל דאע"ג דבלשון מחילה יכול למחול מ"מ כיון דהי' בלשון תנאי ל"מ נגד הד"ת דאנו דנין על הלשון ולא נ"מ בהענין רק על הלשון ולא על תוכן הענין ע"ש וא"כ כיון דקיי"ל כר"י קם דינא דהקצה"ח הנ"ל ודו"ק ואכ"מ יותר בזה):

והנה בשנת תר"צ בעוד שהי' עוד שני הקהלות דשם נפרדות זמ"ז עם שני ראשי הקהלות וכ"א הי' לו פנקסים עם הוצאות והכנסות לעצמה ורק עם הרב והשובי"ם היו משותפים התאספו ארבעה ראשים מקהלה אחת והחמישי הי' המו"ץ הישן וקבלו או את הבחור נכד הרב הזקן לרב והמינוי הזה הי' שלכ"ד כי לא הי' רוב בנין מראשי הקהלה רק ד' מהם והמו"ץ שהי' החמישי לא נחשב עפדתה"ק לדיעה בזה כי הוא לא נשלח מאת הקהלה לזה לחוות דעתו בזה רק הוא צריך לדון ולהורות ולא לחוות דעת מי יתמנה לאב"ד וגם הוא נוגע שרוצה שיתמנה מי שנוחה לו יותר וחוץ לזה כיון דכבר נתמנה הרב ר"ז בהיתר בשני הקהלות לרב ומו"ץ בעת שהיו קהלה אחת בענין אב"ד ושובי"ם וגם החזיק בזה בכל דבר השייך לרב אסור להשתתף עמו אחר וכבר כ' מו"ר הגאון בשו"ת שבסו"ס דע"ת סי' ח' דאפי' בנתמנה מעצמו לא נוכל שוב להעבירו ואפי' החזיק באיסור והביא מתשו' רמ"א שכ' ראי' לזה מב"ב י"ב ע"ש ומכ"ש בנ"ד שלא נתמנה מעצמו רק הביאו מעיר אחרת וגם הוא נכד הרב הזקן. וגם הבחור שנתמנה אז ל"ה ראוי להוראה והי' צריך ליסע למקום רב ללמוד הוראה וגם כבר כתבתי דהבחירה גופא מהקולטוס ל"ה ע"פ דינא ובפרט היכי שהוא באיסור וכבר הבאתי משו"ת א"א דהיכי דהביאו את הרב ממק"א אסור אפי' להשתתף עמו אחר ע"ש:

ואחרי כל הדברים האלה נשים עין על כל הטענות מה שטענו הצד של הרב הנ"ל ועיקר טענותיהם הוא במה שירצו להחזיק חזקת הרבנות ביד הרב הנ"ל והרב ר"ז הוא זר ועשה שלכ"ד במה שנעשה רב שמה וע"כ אין חזקתו כלום ומקודם נאמר דאפי' אם יהא כדבריהם דהחזיק שלכ"ד וכל חזקת הרבנות שייך רק להרב י"מ מ"מ כיון דהרב ר"ז נתקבל למו"צ שם קודם בחירת הרב י"מ ואפי' אם יהי' איש נכרי ואינו נכד הרב הזקן כמו הרב י"מ מ"מ כיון שכבר נתקבל אין לנו כח להורידו וכ"כ בתשו' אבנ"צ חיו"ד סי' ק' באמצע התשובה דכיון דכל עיקר דאסור לרב אחר לישב במקום הראשון הוא רק מכח המנהג שכ' הש"ך יו"ד סי' רמ"ו וא"כ המנהג הוא רק שלא לבא לדור לכתחלה אבל אם כבר בא שמה ע"י שיש לו צד אחד שהביאוהו לשם והם רוצים בו אע"ג דהדין עם מי שיש לו חזקה מאבותיו מ"מ לא שמענו ולא ראינו מנהג בזה לדחות אותו כיון שהצד שלו הביאוהו בעת שלא הי' עוד הרב הנ"ל שם עכתו"ד. וכן הבאתי לעיל משו"ת ד"ש למורי הגאון ז"ל סי' ח' דאפי' נתקבל באיסור מ"מ בדיעבד מהני דל"ג מנתמנה בעצמו שכ' בתשו' רמ"א דבדיעבד א"י להורידו כמו שמבואר (ב"ב י"ב) ע"ש וכן ראיתי באו"ח החדש ב"ש סי' נ"ג הביא מתשו' אבן יקרה סי' ב' וסי' ג' דכל עיקר חזקת הרבנות הוא סד"ד וא"כ כ"ז קודם שנתמנה איש אחר אבל אם כבר נתמנה אחר אין כח ביד היורש להורידו ע"ש וע' נדרים (ל"ב ב') אר"ז משום ר"י ביקש הקב"ה להוציא כהונה משם שנא' והוא כהן לאל עליון כיון שהקדים ברכת אברהם לברכת המקום הוציאה מאברהם שנא' ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ וברוך אל עליון וגו' א"ל אברהם וכי מקדימין ברכת עבד וכו' מיד ניתנה לאברהם שנא' נאום ד' וגו' על דברתי מלכי צדיק על דיבורו של מלכי צדק והיינו דכתיב והוא כהן וגו' הוא כהן ואין זרעו כהן ע"ש ובתוס' שם הקשו דהרי אברהם נמי מזרעו של שם ותי' בתי' הא' דמכל בניו של שם קאמר ולבסוף ניתנה רק לאברהם. ועוי"ל לפי שאברהם ל"ה הבכור ול"ה לו הכהונה מה"ד דרק הבכור יורש עכ"ל. ולב' התירוצים יקשה וכי כך המדה דהרי חזקה הוא מדאורייתא כדכתיב ואת המלוכה נתן וגו' כי הוא הבכור וא"כ בשביל חטא כ"ד שהי' בשוגג האיך ניטלה מזרעו של שם וניתנה לאברהם ומכ"ש לתי' הב' דל"ש רק להבכור א"כ ל"ה ע"פ הדין לאברהם שום חלק בה וכי חשוד קוב"ה וכו'. להנ"ל הדבר נכון עפ"ד הר"ן כתובות פ' הכותב בהא דאמרי' דיהבינן לבע"ח משום דיותר משהאיש רוצה לישא אשה רוצית לינשא והקשה הר"ן כיון דמהדין אשה ובע"ח שוין וא"כ איך משום עילה כ"ד דיותר משהאיש וכו' גוזלין את האשה ונותנין לבע"ח ותי' שם כיון דקיי"ל דבע"ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה א"כ על לכתחלה מהני טעם כ"ד דיותר משהאיש רוצה וכו' ואח"כ גובה הבע"ח מן הדין כיון שכבר הוא בידו ע"ש ומעתה אף אנו נאמר ע"פ סברתו בנ"ד דכיון דאם עבר אחר והחזיק מהני ועל לכתחלה מהני עילה כ"ד משום שהקדים וכו' וא"ש וז"נ:

היוצא מכל הנ"ל דאפי' הי' להרב ר' מ"י חזקה גמורה דהיינו שהי' בעת פטירת זקנו רב גמור ראוי להוראה מ"מ אם בא אחר שאינו יורש כלל והחזיק מה שעשה עשוי וא"י להורידו מחמת חזקה של הרב מ"י ובנ"ד שבעת פטירת זקנו הי' הרב מ"י בחור עדיין וגם הי' לו חסרון ידיעה והי' צריך לנסוע לרב ללמוד דיני הוראה ואו"ה ובפרט שאלת נשים שאין ראוי לבחור לפסוק אפי' יודע בהן וא"כ אפי' היו שני הקהלות מעולם עיר אחת מ"מ הרי לא עדיפא מכפרים הסמוכים לעיר שהם תחת הקהלה של העיר והרי העלה בשו"ת ד"ח יו"ד (סי' נ"א) והובא בדע"ת להלכה בסי' א' סקפ"ו דבשביל איזה טעם שיש להם לבני הכפרים אם נולד הטעם אחר כך דהיינו שנתרבו בני הכפרים וטריחא להו מלתא להמתין על השו"ב או לילך להרב שבעיר יכולין לפרד עצמם וליקח להם רב ושו"ב ע"ש ובנ"ד דנולד חדשות דנפטר הרב הזקן ונשאר בחור של"ה ראוי להוראה רק צריכים להמתין עד שיתלמד פשי' דאנשי ליפסק יכולין לומר אין אנו רוצין להמתין והיו יכולין לקבל להם הרב ר"ז הנ"ל ומכ"ש בנ"ד דבאמת הי' אז שני עירות לכ"ד וגם המתקבל הי' גם נכד הרב ז"ל וגם יבואר להלן בגוף חזקת הרב רמ"י דאין לו יסוד כלל וע' שו"ת מהרי"א חו"מ סי' רנ"ח והובא גם בדע"ת הנ"ל פסק דאע"ג דקהל שותפים הם זה רק למס משום שהמלך שיתף אותם ביחד אבל בשאר צרכי הקהל מה שותפות שייך בזה ולכן פסק דאנשי כפר אף שהיו תמיד באגודה אחת עם בני העיר יכולין לחלוק עצמם ולקבל להם רב אחר רק היכי דחתמו על קאנסום של בני העיר א"י ע"ש ומכ"ש בנ"ד של"ה צריכים לחלוק עצמם שהם מחולקים ועומדים בכ"ד רק ע"י מינוי רב ושו"ב וכיון דנפטר הרב והי' צריכים לרב אמר רשאי להם לחלוק עצמם מחמת טעם הנ"ל ול"ה צריכים להמתין על הבחור שילמוד וישא אשה וז"פ מאוד:

והנה הטוענים מצד הרב רמ"י טענו אע"ג דהי' בחור כשמת זקנו מ"מ משמרין לו המלוכה כמ"ש הרמב"ם לענין מלוכה אבל באמת כבר כתבו כל הפוסקים דרק לענין מלוכה כ' הרמב"ם ולא לענין רבנים ושובי"ם וכן העלה