חידושי מהרי"א על כתובות קסה

שהם עצמם פסקו, אמנם הא גופא ק' מאי פריך הש"ס דלמא כה"ג מודה ר' אשי, ונ"ל לפמ"ש ה"ט לחלק משום דמטו הנאה לידי' גמרו ומקני וזהו אם שניהם פוסקים זה כזה משא"כ במתני' היא פסקה עמו אבל הוא לא פסק א"כ ליכא מטו הנאה וכו' רק הנאת חיתון לבד ולא עדיף מהתנו אביהם וכו' אבל יותר נ"ל דמ"ש היינו לרי"ו משום דלא פסיקת' נמי גובה מב"ח ומהני הנאת חיתון לגבות אפי' ממשעבדי אבל לר"ל ק' שפיר קושי' הש"ס כיון דבלא הנאת חיתון לא גבי כלל א"כ אמאי טריף ממשעבדי ואמאי כותבים, אמנם כן לדידן דקי"ל כרי"ו שפיר גבי ממשעבדי בכה"ג דמתני' אבל בש"ע לא פסק כן כנ"ל לכך נ"ל דמוכח כן מאידך קושית הש"ס הא מדעת שניהם כותבים ומאי קושי' מדעת שניהם היינו שהם עצמם פסקו התנאים וגבי שפיר ממשעבדי, והכה הראב"ד השיג על הר"מ פי"א ממכירה שם מסוגי' דשמעתין דפריך לר"ל ממתני' מאי לאו כה"ג ומשני כדר' גידל משמע דלרי"ו א"צ לדר"ג ואילו להר"מ מ"מ צריך לדר' גידל משום דשא"ק ונ"ל לתרץ דהנה לשון הרמב"ם הוא ה"ז דומה לדברים הנקנים באמירה ותמוה וכבר הרגיש עלי' בזה הכ"מ ונ"ל ברור כונתו עפמ"ש הרא"ה הביאו הגאון מליסא בספר משובב נתיבות סי' מ"א בשם ש"מ ר"פ הנושא וז"ל הרא"ה כתב וכו' אבל הפי' הנכון כמו שפי' רש"י נתנו לכתוב ר"ל יש להם דין כתיבה ואילו נכתבו גובה ממשעבדי או לא נתנו לכתוב שאין להם דין כתיבה ואעפ"י שכתבו אין גובה ממשעבדי אלא מב"ח דכיון דקניא מדרבנן לא חזי רבנן בהא דלטרוף ממשעבדי עכ"ל הרי מבואר דהן הן הדברים באמירה אינו אלא קנין דרבנן והוא קנין שאינו תורה ע"ש אמנם מצינו דברים הנקנין באמירה מה"ת כגון מחילה דא"צ קנין ועי' מהרי"ק שורש יו"ד ות' רמ"א סי' מ"ח בשאלה ג', וכגון אמירה לגבוה וכו' ועי' לשון הרמב"ם בפ"ה מה"ל מכירה דין י"א וכן שכירות נקנה באמירה ולכן כתב הר"מ על שטרי פסיקת שהן דומים לדברים הנקנים באמירה ר"ל הנקנין מה"ת אבל זה רק מדרבנן אמנם כן קשי' טפי הרי בגמ' אמרו הן הן הדברים וכו' ואמאי שינה הר"מ מלשון הגמ' וגם אגמ' גופא ק' כיון דזה דרבנן למה קאמר הן הן וכו' הא רק דומים הן ונ"ל דלכאורה דברי ר"מ תמוהים אם כוונתו במ"ש דומים וכו' שהוא רק מדרבנן וכמ"ש הרא"ה א"כ לא תי' כלום על קושייתו דלא מהני קנין בדשא"ק ואם קנין דאו' לא מהני ומאי עדיפותא דשטרי פסיקתא הא לא יהי' אמירה דרבנן דמהני בכ"מ עדיף מקנין דאו' דמהני בכ"מ ומ"מ בשאינו קצוב לא מהני ונ"ל לרי"ו דס"ל חייב אני לך מנה בשטר חייב אף בלא שטרי פסיקת' והיינו מנה דוקא דבר קצוב וכיון דפסיקת' משום הנאת חיתון נקנה באמירה מדרבנן אילו הוי דבר קצוב לכן תרתי בהדדי בפסיקתא ואלימא מלתא דשטרא דאיכא תרי קניינים מלתא יתירה לטפוי אתי אפי' על דשא"ק מהני זהו נ"ל כוונת הרמבם וא"כ מתורץ השגת הראב"ד עלי' דודאי גם לרי"ו צ"ל לדר' גידל וכו' משום דשא"ק מיהת לרי"ו שפיר מהני תרי קנינים בהדדי אע"ג דפסיקתא רק קנין מדרבנן אבל לר"ל דל"ל אלימא מלתא דשטרא לא מהני כלל הא לדר' גידל כיון דמדרבנן הוא לא עדיף מקנין דאו' ולא בדשא"ק ומשני הש"ס כדר' גידל א"ר דאמר הן הן דברים וכו' ולא אמר דומים וס"ל פסיקתא מה"ת נקנים באמירה וא"כ עדיף משארי קניינים בפועל ומהני אפי בדשא"ק ואנן קיי"ל כרי"ו ודברי הר"מ נכונים ובזה ניחה נמי בפ' ט"ו ממכירה הל' וי"ו גבי חזרת המום שסיים הר"מ ויפרש אותו כמו שיפרש בהניי' וביאר ה"ה דלמדו רק מק"ו מאונאה ולא כמו שהבין בעל הטור בח"מ סי' רל"ב בדעתו דאזל לטעמי' דס"ל כשם שאין מקנה דשא"ק כך ג"כ אין מוחל והב"י והדרישה השיגו עלי' ע"ש אבל ק' מ"ט באמת הוצרך הרמב"ם לטעמי' ללמדו מאונאה ות"ל משום דשא"ק ולפמ"ש א"ש מחילה דא"צ קנין מה"ת עדיף אמירה זו משאר קנין ומהני אפי' בדבר שא"ק כנ"ל. דף ק"ב אמר רבא כתנאי ערב היוצא וכו' לימא רי"ו דאמר כרי"ש וכו' והכי מסיק הש"ס דרי"ו כתנאי ודלא כבן ננס, ותמוה כי הא כל ערבות אסמכתא הוא ולא קני, אלא בשעת מתן מעות ילפי' מקרא דמהני ומשום בהאי הנאה דמהימן עלי' גמר ומשעבד וכו' אבל שלא בשעת מתן מעות כמו במצא אחר חיתום שטרות שלא על אמונתו הלוהו ליתא להאי הנאה תו ה"ל אסמכתא לכן ס"ל לב"נ התם אינו גובה כלל, אבל בהא דחייב אני לך מנה בהחלט בלי שום תנאי אם מודה בן ננס וא"ש רי"ו לכ"ע, ונ"ל דרי"ו לטעמי' בב"ב דף קס"ח ארי"ו בהדי' הלכה כר' יוסי דאסמכתא קניא וכן בשלהי ב"מ דף קי"ז ע"ב משמע דרי"ו מפרש טעמא דר' יודא במשליש שטרו וכו' משום אסור להנות משל חבירו אבל אסמכתא קניא, וא"כ לכ"ע אסמכתא קני לרי"ו וכן רבא בב"מ דף ס"ו ע"א משמע דס"ל אסמכתא קניא א"כ א"ש רבא לטעמי' אליבי' דרי"ו לטעמי' שפיר קאמר רי"ו כרי"ש ולא כבן ננס, וא"כ למסקנא דקיי"ל אסמכתא לא קניא שפיר י"ל הלכה כבן ננס אפי' דקיי"ל כרי"ו בחייב אני לך מנה בשטר וכדפסק הרמב"ם באמת הכי והרמב"ן בחי' שלהי ב"ב הקשה עלי' מכאן וכן הקשה הלח"מ פי"א ממכירה ולק"מ כנ"ל, שוב מצאתי שכ"כ הש"ך בח"מ סי' קכ"ט סקי"א ע"ש עפ"י דוחק ודידי עדיפא, ועפי"ז תמוהים דברי הגאון בספר נתיבות משפט סי' קכ"ט בהשגתו על הש"ך הנ"ל בזה וצ"ע. סליק חידושי כתובות, בעזרת רוכב ערבות, והוא יעזור משמי מעונות, ויראנו מתורתו נפלאות.