חידושי מהרא"ך חלק א ה

חידושי מהרא"ך חלק אורח חיים הלכות ציצית סימן יוד סעיף יוד פטורים עיין מ"ש במ"א (ס"ק י"ג) יש לדקדק במלבושים שלנו שיש להם ב' כנפות סמוך לצואר וב' כנפות סמוך לארץ למה אין מטילין בהם ציצית שהרי אין חוגרין אותם בחגור עכ"ל:

נראה לפרש דאם היו חוגרין הוה כמגיז כמבואר בזבחים (דף י"א) ובבגדי כהונה היו מרושלין עי"ש:

הלכות תפלין סימן לז סעיף ג ברמ"א וי"א דהא קטן דוקא שהיה בן י"ג שנים ויום אחד וכן נהגו ואין לשנות:

גרסינן בגמ' ברכות (דף ב') מאימתי קורין שמע בערבית משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן תנא היכי קאי דקתני מאימתי ותו מ"ש דתנא ערבית ברישא ליתני שחרית ברישא תנא אקרא קאי דקתני בשכבך ובקומך והכי קתני זמן ק"ש דשכיבה אימת משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן פרש"י מהיכא סליק דתנא ביה חובת ק"ש שהתחיל לשאול כאן זמן קריאה אקרא קאי ושם למד חובת קריאה אבע"א יליף מברייתו של עולם דכתיב ויהי מרב ויהי בוקר פרש"י הא דיליף ערבית ברישא יליף מברייתו של עולם אי הכי סיפא דקתני בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה בערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה ליתני ערבית ברישא:

הנה בסוגיא זו קשה חדא לישנא דמקשה ותו מ"ש דתנא ערבית ברישא נראה דתלה קושיא זו בקושיא הראשונה תנא היכא קאי דהא אי הוה תנא חובת ק"ש ג"כ היה קשה אמאי תנא ערבית ברישא ועוד מאי משני דיליף מברייתו של עולם דהא בקושיא זו לא משני רק אמאי תנא של ערבית ברישא וצריך שנויא ראשונה אקושיא אהיכא קאי ואין זה סוגית הש"ס לתרץ ולומר אבע"א היכי דצריך גם לתירוץ הראשון וגם קשה דבתירוצא בתרא מקשה אי הכי דהא גם לתירוץ הראשון קשה האי קושיא מ"ש דתנא התם שחרית ברישא עיין בצל"ח:

ונראה לענ"ד דהנה הא דהקשה הש"ס ליתני שחרית ברישא פירש תוס' דבתמיד כתיב כבש אחד תעשה בבוקר ופשיטא דסוגיא דמתרץ תנא אקרא קאי מתרץ ג"כ קושיא דתנא ערבית ברישא כיון דכתיב בקרא בשכבך ובקומך זמן שכיבה מקודם. וקשה באמת אמאי בק"ש כתב בקרא זמן שכיבה מקודם ובתמיד כתיב של בוקר תחלה. ולזה נראה דהנה בקדשים מונין שעות דהיינו מעת לעת וכבש שנולד בר"ה לאחר חצות מותר להקריב לתמיד של שחר כי הוא עדיין בן שנתו ופסול לתמיד של בין הערבים ובבן ובת דהיינו הזמן שנעשה בר מצוה אי צריך שעות מעת לעת ואי נעשה גדול אם נולד בר"ה לאחר חצות תיכף בליל ר"ה לאחר צאת הכוכבים יש פלוגתא בין הפוסקים ורש"י ביבמות (דף ל"ד) סובר דתיכף לאחר צאת הכוכבים נעשה גדול וחייב קרבן אם שגג באחת מכל המצות שבתורה וא"צ שעות וכן הסכים הש"ך (בה' עדות סי' ל"ה) ובמ"א (סי' נ"ג) דא"צ שערות:

ולפ"ז יש לומר דקושית הש"ס דתנא אהיכא קאי דקתני מאימתי מהיכא סליק דתנא ביה חובת ק"ש דאי היה תנא חובת ק"ש לא היה קשה אמאי תנא ערבית ברישא דהא משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומה נעשה בר חיוב לקרות ק"ש והוא מצוה ראשונה של אדם משל שחרית לכך התחיל מערבית אבל כיון דלא תנא חובת ק"ש כלל אמאי תנא של ערבית ברישא ומשני תנא אקרא קאי דכתיב בשכבך ובקומך וכיון דתנא חיובא דק"ש ניחא דתנא ערבית ברישא כי הוא מצוה ראשונה עליו משל שחרית:

ובזה ניחא דתנא בתמיד של שחר מקודם דבק"ש יש לומר דהנה רש"י פ' בא כתב דהש"י לא דיבר עם משה רה ביום ויש לומר דהש"י דיבר עם משה לצוות לישראל על מצות ק"ש היה לאחר שעבר זמן ק"ש של שחרית וצוה לקרות ק"ש בשכבך שהיא קודמת ראשונה לבקומך אבל בתמיד פסקינן במנחות (דף נ') דאין מחנכין המזבח אלא בתמיד של שחר וכן הוא ברמב"ם (בפרק א' מהלכות תמידין ומוספין ה' י"ב) ואם לא נתחנך המזבח בתמיד של שחר לא נקרב של בין הערבים א"כ צריך לצוות על של בקר תחלה. ולפ"ז מה דמתרץ הש"ס תנא אקרא קאי דכתיב בשכבך אין הכונה לתרץ הקושיא הלכך תנא ערבית ברישא כיון דהתורה כתבה בשכבך מקודם רק הכונה לתרץ קושיא ראשונה דתנא חובת ק"ש וכיון דתנא חובת ק"ש ממלא ניחא דתנא ערבית ברישא כי הוא מצוה ראשונה על אדם קודם מצות ק"ש של שחרית רק בצאת הכוכבים נעשה בר חיוב. ולפ"ז לדעת הפוסקים דסברי דגם בבן ובת מונין שעות היה קושיא אמאי תנא ערבית ברישא דהא לענין שיהיה בר חיוב אינו תלוי ביציאת הכוכבים רק בשעה שנולד. והמשנה למלך (בפ"ב מה' אישות ה' כ"א) בד"ה שוב ראיתי כתב דפליגי ר' יהודה ור"ש בזה אי בבן ובת צריך שעות כמו בקדשים או לא ולר"י דסובר דבעי שעות לא היה משני אמאי דנקט ערבית ברישא ומשני דיליף מברייתו של עולם דתנא ערבית ברישא ובתמיד דכתיב בוקר אי אפשר להקריב בין הערבים קודם שמקריב בבוקר:

המשנה למלך שם מאריך להקשות דהא בשנים בלא סימנים אינו חייב קרבן וצריך להביא סימנים וקשה מסוגיא דיבמות (דף ל"ד) א"ר עמרם בשופעת מתוך י"ג לאחר י"ג לאחיובי אינהו ומתוך י"ב לאחר י"ב לאחיובי אינהו ומשכחת בשני אחים שקידשו שתי אחיות בשעת כניסתן לחופה הוחלפו את של זה לזה שיתחייבו משום אשת איש ומשום אשת אחיו ומשום אחות אשה ומשום נדות באיסור בת אחת דשוינהו שליח ושוי אינהו שליח ופגע שליח בשליח דאל"כ אי אפשר לצמצם ואיך אפשר לצמצם ולומר דבארבעתם באו שתי שערות כאחת דהא אפילו בקדושין לא משכחת בת אחת אלא בדשויא שליח. כבר הקשה הרשב"א קושיא זו והריטב"א מתרץ דמיירי דלא בדקינהו עד לאחר זמן וקיי"ל כרב דאמר בקדושין (דף ע"ט ע"א) אם קדשה אביה בדרך וקדשה עצמה בעיר בההוא יומא דמשלים ששה רב אמר הרי היא בוגרת לפנינו מדהשתא בוגרת בצפרא נמי בוגרת וה"ה בזה אמרינן דסימנים היה למפרע מתחלת כניסת שנת הגדלות וכן כתב הר"ן בת' דחזקה דרבא דנהי דמצוי ג"כ שלא יהיה שערות כשהגיע לכלל שנים מ"מ כיון דבהאי גברא לא אתרע חזקה דרבא אמרינן מדהשתא גדול למפרע נמי גדול כיון דחזקה דרבא מסייע ועדיפא נמי מהרי בוגרת לפנינו כמ"ש הרא"ש בת' (כלל ל"ג) בסופו וכן פסקינן (בסי' ל"ה ה' עדות) דאם יש לו שערות מחזקינן דהיה לו שערות מיום שנעשה י"ג שנים ובנב"י חלק ח"מ הקשה דהא במעשה בבני ברק באחד שמכר בנכסי אביו ומת