חמדת שלמה חלק א קפד

לפמ"ש לעיל דבסוגיא זו מוכח דל"ה ס"ל בגמ' פליגא דאל"כ הדרי הקושיא לדוכתא ורבי לאו תלמידי' דר"ש ור"ש הא ס"ל בגמרא דאין תנור מקדש וע"כ לומר דהוי ס"ל בקראי פליגא כמ"ש ר"א בר כהנא לקמן ולדידיה ע"כ מוכח דתנור מקדש אפי' שלא לדעת מדאמר להו בחול אשכח ואמר להו אף כי היום יקדש בכלי איפסלי בצינה משום דתנור מקדש וקשה הא מצי להתנות דלא ליקדש התנור א"ו מוכח לפום הו"א זו דתנור מקדש שלא לדעת, גם אפ"ל בזה מה דקשה למה הוצרך הגמ' לומר תנור מקדש והוצרך לחלק בין תנור לעשרון הוי ליה למימר דס' עשרון מקדש, ולפמ"ש ניחא דעשרון היה אפשר לאפות ע"מ שלא לקדש בעשרון משא"כ תנור דמוכח דמקדש שלא לדעת לפום ס"ד דבקראי פליגי משא"כ למאי דמסיק התם בגמ' פליגא קשה מה"ת לחלק ויש בזה לקיים תירוצו של הגאון הנ"ל ודוק

(יח) והנה נראה לי ראיה לפסק הרמב"ם דהכבשי' אינם מעכבים את הלחם מדאמרינן לעיל (דף מ"ו ע"ב) לאכילה אתי' ולא מטעמא רק מדכתיב בכורים מה בכורים בפ"ע ולכאורה יפלא מנ"ל לרבא האי דרשא דלמא כמו בן ננס ור"ש ע"כ לא ס"ל דרשא דבכורים גם ר"ע לא ס"ל והא דס"ל הלחם מעכבין את הכבשים והכבשים אינן מעכבים את הלחם הוא משום דיליף יהיה מתהינה כדאיתא לעיל, ועיי' תוס' שכ' דאפ"ה צריך יהיה מתהינה ללחם מעכב את הכבשים כדאיתא לעיל גמר דבר שמתנה לכהן וא"כ מנ"ל דדריש מה בכורים כו'

ונראה לתרץ דנפקא ליה ממ"ד בריש (פ' כל הקרבנות) דר"ע ור' נתן ס"ל שת"ה הבאי' מן הישן כשר, וראשית למצוה וחדשה שתהיה חדשה לכל המנחות, וקשה הא כתיב בכורים נימא דשינה לעכב כדאיתא בסוף הסוגיא גבי עומר ולומר דאתא ללמוד שיהיה העומר מן השעורין חדא תיקשי דלפ"ז לא היה חוזר לגופיה רק ללמוד על העומר גם דזה נפקא מראשית ג"כ ע"כ הכריח רבא דאתי' למה ביכורים בפני עצמם לר"ע לשיטתו דשתי הלחם מן הישן כשר וכיון דר' נתן ס"ל ג"כ שתי הלחם מן הישן כשר מוכח דס"ל ג"כ דרשא דמה בירורים בפ"ע ומוכח דס"ל כר' עקיבא **(הגה"ה מ"ש להוכיח דר' נתן סובר ג"כ דהלחם אינו מעכב הכבשים מדרשא דבכורים יש לעיין דלמא ס' כברייתא דלעיל דאף עומר הבא מן הישן כשר וע"כ דלא דרשי ביכורים דעומר א"כ דלמא איהו לא דריש ג"כ בכורים דשתי הלחם אמנם י"ל בפשוט כיון דסתמא דגמרא הקשה אלמא דמשום בכורים הוא א"כ מוכח דפסיקא להו להגמרא לדרוש בכורים וכיון דדרשינן בכורים א"כ מוכח דאתי לכדרבא א"כ מוכח דכבשים אינן מעכבים את הלחם, ע"כ הגה"ה)** וע"כ ל"ה ר"ע יחידאי רק ע"ז קשה דלמא סבר ר' נתן דאף עומר הבא מן הישן כשר וע"כ דלא דריש בכורים כמו תנא דברייתא דס"ל עומר הבא מן הישן כשר, אך לפמ"ש הרמב"ם דעומר מן הישן פסול ושת"ה כשרים מוכח דבכורים אתין למה בכורים בפ"ע ומוכח דהכבשים אינם מעכבים מנ"ל את הלחם

אך הא גופא קשיא להרמב"ם דשתי לחם הבא מן הישן כשר דלא כפשיטות סתמא דמתני' דכל קרבנות, לזה נלע"ד עפמ"ש רש"י פרשת אמור בכורי' לד' אתי להורות שאפילו מנחת שעורים אסור להקריב קודם לשתי לחם וכ' המזרחי דלמנחת חיטין לא צריך קרא דמוכח מן מנחה חדשה א"ו דבכורים אתי למנחת שעורים וסיים והכי איתא בת"כ, ושם איתא דליכא למימר מנחת חיטים דווקא משום דכתיב וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה ועיי"ש בקרבן אהרן דכתב להדיא דמנחת שעורים מוכח מדכתיב בהקריבכם מנחה חדשה וא"כ דברי רש"י תמוהים וביותר דברי המזרחי שכ' והכי איתא בת"כ

(יט) אמנם ע"פ מ"ש א"ש די"ל דרש"י ס"ל כשיטת הראב"ד דשתי הלחם מן הישן פסול והיינו מדשינה הכתוב מנחה חדשה וא"כ לא מוכח ממנחה לאסור מנחת שעורין, וגם ס"ל לרש"י כשיטת הראב"ד דהלחם אינו מעכב את הכבשים והכבשים מעכבין את הלחם וא"כ בע"כ דל"ד בכורים להורות מה בכורים בפ"ע וע"כ כתב רש"י דבכורים אתי להורות שיהיה בכורים אף למנחת שעורין ובוודאי יותר מסתבר לומר דמנחה חדשה שינה הכתוב לעכב ובכורים שיהיה בכורים לכל אף למנחת שעורין וע"כ דברי רש"י מדוקדקים ומ"ש לעיל בהג"ה לפקפק דלמא ר' נתן לא דריש בכורים כלל וע"כ ל"מ דס"ל דהכבשים אינן מעכבים את הלחם נראה ג"כ לתרץ ע"פ מה שתי' הלח"מ דהרמב"ם ס"ל עומר הבא מן הישן פסול ושת"ה מן הישן כשר

(כ) והנה נראה להביא ראיה לפסק הרמב"ם מהא דאיתא לעיל פרק ר"י אין מביאין מנחות ונסכים כו' קודם לעומר ואם הביא פסול קודם לשתי לחם לא יביא ואם הביא כשר יתיב ר"ט וקא קשיא ליה כו' אמר רנב"י לדברי יהודה ב"נ נסכים ובכורים שהביא קודם לעומר כשר והרמב"ם פסק דפסול והקשה התויו"ט טעמא מאי וכתב דהרמב"ם ס"ל דר"ט לא ס"ל שינויא דיהודה ב"נ, אמנם לכאורה הדבר צ"ע מנ"ל להרמב"ם לדחות פרוקא דיהודה בר נחמיה ואי משום דאמר רנב"י לדברי יהודה ב"נ משמע דלדידיה לא ס"ל הא גופא קשיא טעמא מאי

אך לפמ"ש הרמב"ם דעומר מן הישן פסול והיינו מטעמא דצ"ל בכורים דווקא וכמ"ד פ' כל קרבנות אלמא משום בכורים הוא וכתבו תוס' דשנה עליו כתוב לעכב וכיון שכן ממילא מסתבר דאם הביא קודם לעומר פסול דהא הקפידה התורה דווקא שיהיה העומר בכורים ואם כבר הקריב מקודם ל"ה בכורים משא"כ בשת"ה דלא הקפידה תורה כ"כ דהא שת"ה הבאים מן הישן כשר ע"כ אם הביא קודם לשת"ה כשר, ולפ"ז י"ל דלר"ט לא קשיא ליה רק משום דס"ל בין בעומר ובין בשת"ה כשר מן הישן כתנאי דברייתא או דס"ל בתרווייהו פסול וע"כ שפיר מקשה, משא"כ לדידן לפמ"ש הר"מ דעומר מן הישן פסול ושת"ה כשר לק"מ, וע"כ י"ל אף נסכים שהביא קודם לעומר פסולים וע"כ קאמר רנב"י לדברי יהודה ב"נ דלדידן לק"מ ואף נסכים קודם לעומר פסול וא"ש פסק הר"מ דנסכים קודם לעומר פסולים, ואין לומר אף אם נאמר עומר הבא מן הישן פסול מ"מ דלמא לא הקפידה התורה רק שהעומר יהיה בכורים שלא להקריב קודם מתבואות שעורים אבל שאר מינים מנ"ל דהוי קפידא דהא בשת"ה צריך לימוד לזה, אך נראה פשוט דבעומר אין חילוק כלל רק בשת"ה דע"כ היה מקריבן קודם מנחת העומר מן השעורים וס"ד דאין קפידא רק במנחת חיטין משא"כ בעומר מסתמא אין לחלק כלל ותדע מדלא איצטריך ריבוי בעומר שיהיה בכורים לנסכים או למנחת חיטין כמו דצריך בשת"ה למנחת שעורין א"ו כדאמרן, ולפ"ז כיון דהוכחנו פסק הרמב"ם דעומר מן הישן פסול והיינו משום בכורים ושת"ה כשר מן הישן א"כ מוכח בע"כ דבכורים דשתי הלחם אתיא למה בכורים בפ"ע ומוכח דהלחם מעכב את הכבשים ודוק היטב

(כא) והנה (לעיל אות ג') כתבנו ליישב שיטת רש"י מקושית האור חדש ועוד לאלוה מנין בזה, ונראה לומר דמשת"ה ל"ק די"ל כקושית התוס' דהוי שלא בזמנן דבמתני' לא תני רק דלא דחי שבת משמע הא יו"ט דחי וכרשב"ג סו"פ שתי לחם וא"כ תחלת מצותן לאפותן ביו"ט רק כיון דאיקלע בשבת צריכין לאפות בע"ש, משא"כ לחה"פ דלעולם א"א לאפותן בזמנן ע"כ הוי ע"ש זמנן והקשה הגמ' שפיר [ולפ"ז י"ל כתי' הגמ' דשני משום זריזין דבאמת התנור מקדש] וא"ל לפ"ז למה אפייתן בפנים הואיל והוי שלא בזמנן די"ל כיון דברוב השנים שחל עצרת בחול והיה אפייתן דוחה יו"ט והוי בזמנן צריך לאפותן בפנים ע"כ גם אם חל בשבת ואפו מע"ש והוי שלא בזמנן אפ"ה לא רצו לשנותן משאר השנים משא"כ לחה"פ דא"א בשום פעם לאפותן ביום הקרבה ע"כ הוי שלא בזמנן כזמנן והקשה הגמ' שפיר

ולפ"ז י"ל בתי' ר"א דשני מאי מבפנים במקום זריזין דהשתא י"ל כקושית התוס' דהוי שלא בזמנן אף בלחה"פ כיון דסוף סוף עיקר מצותן לא הוי בע"ש ובאמת התנור מקדש וע"כ לא קשה משת"ה אע"ג דל"ש זריזין דצריך לאפותן בפנים משום זמנן אם יהיה עצרת בחול ובלחה"פ ל"ק דאפסלי בלינה די"ל דאף בלחה"פ הוי שלא בזמנן רק קודם דאסיק ר"א מקום זריזין ע"כ הא דצריך בפנים משום פסול יוצא הואיל והתנור מקדש הי' מוכרח לומר דבלחה"פ הוי בזמנן הקשה בגמ' שפיר הא איפסלי בלינה בלחה"פ עכ"פ ובשת"ה באמת ל"ק די"ל דהוי שלא בזמנן והא דצריך בפנים משום יו"ט עצמו דהוי בזמנן אבל לתי' ר"א א"ש די"ל דהוי שלא בזמנן הן בלחה"פ והן בשת"ה רק בשת"ה דאשכחן בזמנו צריך בפנים כפשוטו משום בזמנן ובלחה"פ משום זריזין, וא"ש דרש"י דקדק לכתוב הקושיא אפסלו בלינה קודם שיסדדו על השולחן ולא פי' הקושיא על שת"ה דנשנה קודם במשנה וכבר כתבתי לעיל בזה (אות א') ולפמ"ש א"ש, רק לפ"ז לא הוי כסוגיא דסו"פ ר' ישמעאל דמוכח דאי תנור מקדש אפסלי בלינה, מיהו בלאו הכי הרמב"ם דחה סוגי' דלעיל ועיי' מ"ש לעיל בזה עיי"ש ודוק: ערב חג עצרת תקפ"ח לפ"ק תפק"ח עלינו ברחמים למלאות כל משאלות לבי לטובה אכי"ר