חבל יוסף (חוקי העזרה) נב

הוא בתחילתו אבל כשהוא כבר אצלה הרי הוא גדול קצת יותר וכשהוא גדול קצת הרי אינו עשוי עוד כ"כ להתקלקל: סי"ז נשאת לשלישי תצא שלא בכתובה בב"ש משמע דהוא אסור בה מן הדין משום דלחומרא קיי"ל כרבי. ועט"ז יו"ד סי' ק' כ' לענין תולעים בשם הרא"ש דלא מחמירין כרבי אלא בנשואין ומילה דהוה ס"נ אבל בשאר איסורין אפי' איסור דאו' קיי"ל כרשב"ג ע"ש ולכאו' דבריו תמוהין דהא מה דאמרינן דבנשואין כרבי אינו לענין קטלנית אלא לענין לא הי' לה בנים דאינו אלא לענין מצות פו"ר בעלמא ובודאי שהוא קל גם מספק איסור. ע"כ נראה ברור דשי' דמתני' דווקא לכתחי' פסק כרבי דהרי יכולה להנשא למי שיש לו בנים או לעקור ידוע. אבל בדיעבד לא מפקינן לה מגברא. והא דתני הכא תצא שלא בכתובה היינו דלענין מ"ט קיי"ל בחו"מ סרל"ב סי"ב דאפי' ספק הוה מ"ט ע"ש. אבל לאסור אותה עליו בדיעבד לא מצינן כלל. ונראה שזהו שי' הר"ש בתו' דמוקי סוגי' דדברים שבינו לבינה בשהתה אצל הג' עשר שנים. וכ' דכולה מסקנא כרשב"ג והוביא מנופלים דבעינן שלשה דווקא. ובודאי שאין כוונתו לחלק אהלכתא דלעיל דבנשואין קיי"ל כרבי אלא דס"ל דהתם אינו אלא לכתחי' ולא בדיעבד. והיינו דבנופלים שהיא כבר תחת בעלה דודאי הוה דיעבד ודאי קיי"ל בזה כרשב"ג ואפשר דגם הפו' לא נחלקו בזה וצ"ע: סכ"א בהגה מי שגירש אשתו ויצא קצת לעז על הגט מותר לכופו לתן גט אחר. נראה לענ"ד דצ"ל והוציא דאי לא הוציא הוא מה חוב יש לנו עליו לכופו שיתבזה בב"ד דקפידא הוא בכ"ד משום שיצא עלי' לעז וצ"ע שוב מצאתי מקור דברי הרב בהגמ"ר סתס"ח וכ"ה שם באמת שהמגרש הוציא קול ע"ש וז"ב: ב"ש סקל"ה וכל הני דריש סי' כו' וכל הני שכופין אותו מחמתה אינו נותן להם תוספות כתובה משמע דקאי גם אמקמץ וחביריו והד"מ בריש הסימן הביא דעת הר"ן דהני יש להם תו"כ וצ"ע שלא הביא כלל דברי הד"מ במקומן. ולכאו' ניראין כן הדברים כיון דכל הני מחמת מעשיו שעושה בפשיעה הן ודאי לא שייך אדעתא למשקל ומיפק לא יהיב לה: תו"שלב"ע