חבל יוסף (חדרי דעה) ג

ואם כן ע"כ הא דתני' ליה עם הני דדיעבד משום דה"נ דווקא דיעבד וזה נכון:

ש"ך סקי"ז כתב דהולכין אחר הרוב המצוים אפילו רוב השוק והעיר להיפוך ואם מצוין שוין הולכים אחר רוב השוק אפי' רוב העיר להיפוך ואם שוין בשוק הולכין אחר רוב העיר. וכתב שכן משמעות כל הפוסקים. והנה בעניותי ראיתי שצריך לבאר כל דבריו הנה מש"כ דאם המצוין הוא להיפוך מרוב השוק והעיר הולכין אחר רוב המצוין נראה דהיינו טעמא כיון דאנו רואין שכאן מצוין רוב עובדי כוכבים וכדומה אין לנו לילך כלל אחר רוב העיר והשוק. דזה הוי כיושבת בין ההרים דמסקינן בב"ב (כ"ג) דלא אזלינן בתר רובא דעלמא. והיינו משום דאנו יודעין דלא שכיחי התם אינשי דעלמא. וכן כל כיוצא בזה וכדאמרינן התם בסוגיא גבי זיקי דאשתכחו בי קופאי אף דרוב עוברי דרכים עובדי כוכבים רובא דשפוכאי ישראל ולא אזלינן אלא בתר רובא דשפוכאי כיון דאנו יודעין דע"כ מהם נפל וכן גבי בשר מבושל תנן בפ"ב דמכשירין דהלך אחר רוב אוכלי בשר אף שרוב העיר להיפוך וכ"כ התוס' סופ"ק דיבמות גבי עו"ג שקידש בזה"ז חוששין לקידושין חיישינן שמא מעשרת השבטים הוא ומסיק בדוכתא דקביעי ופי' דאפילו דאזיל איהו לגבה דאמרינן מרובא פריש דבדוכתיי' אינהו הוי רובא ולא אזלינן שם בתר רובא דעלמא משום דאנו יודעין דבדוכתיי' אינהו שכיחי טפי מרובא דעלמא וכ"ז הוי כיושבת בין ההרים וז"ב (ועפ"ח סס"ג שהקשה ע"ז מרוב וקרוב הולכין אחר הרוב ופלפל הרבה בדברי הרשב"א ולפמש"כ א"ש הכל בפשיטות. והוא ברור ומוכרח). ומש"כ דהולכין אחר רוב השוק אפי' נגד רוב העיר ע"כ ג"כ דאנו יודעין דלא שכיחי רוב העיר התם כגון שכונה בפ"ע ע"ש וכ"כ התוס' בב"מ (כ"ד) ד"ה בטמון ולא בעי לאוקמא במקום שאין הרבים מצוין דמדמפליג בין רוב העיר עו"ג או ישראל משמע שמצא במקום שרוב העיר מצוין שם דאי מצא במקום שאין רבים מצוין שם לא הו"ל למנקט רוב העיר אלא אם רוב עו"ג או ישראל שכיחי במקום שמצא שם ע"ש היטיב ודו"ק. אבל זה שכתב דאם המצוין שוין הולכין אחר רוב השוק ואם שוין בשוק הולכין אחר רוב העיר אם נפרש דאנו יודעין שהם שוין צ"ע דלכאורה כמו באנו יודעין רובן אין הולכין אחר רוב העיר והשוק אפילו הוא להיפוך ה"נ ביודעין שהן שוין והכי תניא בהדיא בתוספתא פ"ד דדמאי רבו במדינה ולא רבו בעיר במדינה מותר בעיר אסור ע"ש והיינו כשאנו יודעין דבעיר שוין אין הולכין אחר רוב המדינה כיון דאנו רואין דכאן שוין וה"נ כשאנו יודעין דכאן מצוין שוין מה לנו לרוב השוק וה"נ כששוין בשוק כיון דבני העיר לא שכיחי הכא מה לנו לרוב העיר ע"כ נראה דצריך לפרש ששוין היינו דאינו נודע לנו מאי הוי רובן ע"כ תלינן בסתמא בתר רוב השוק וכן כשאין אנו יודעין רוב השוק אזלינן בסתמא דרוב העיר הוה רוב השוק וצ"ע לדינא והרב ש"ך קיצר בזה במקום שצריך אלינו לבאר וה' יאיר עיני סקי"ט כתב דבנגנבו הולכין אחר רוב גנבי אפילו רוב העיר להיפוך והוא מבואר כבר בדברינו בסמוך דבכה"ג אין הולכין אחר רוב העיר וכמו ברובא דשפוכאי ישראל וכן גבי בשר מבושל דהולכין אחר רוב אוכלי בשר אף שרוב העיר להיפוך וכן הוא בהדיא בסקכ"ט סי"א ע"ש אמנם אם אין הגנבים שכיחים במקום שנמצא שם א"כ רוב השוק הוא ודאי סותר הרוב דגנבי צ"ע לכאורה. וראיתי בפלתי שכתב ללמוד זה מהא דאזלינן בתר רוב המקום שנמצא שם אף דרוב העיר להיפוך ואינו מובן לי כלל דהתם דבמקום זה אנו רואין דלא שכיחי רוב העיר בודאי אין לנו לילך כלל אחר רוב העיר וכנ"ל אבל כאן כיון דנגנבו ע"כ אית לן למיזל בתר רוב הגנבים ואם אין הגנבים שכיחים בשוק ע"כ הוי תרי רובא דסתרי ואין לומר דרוב השוק מברר דהוא ממיעוט הגנבים דמאי חזית דאזלית בתר רוב השוק ניזל איפכא דרוב הגנבים מברר שהוא ממיעוט השוק ופשוט דהוה תרי רובא דסתרי אהדדי. ונראה דיש לדון בזה לקיים שניהם דהא כתב הש"מ בב"מ (כ"ז) דמשו"ה מהני סימנים במציאה ול"ח דילמא מכרה לאחר דאוקמא אחזקה ע"ש וא"כ כאן דממקום הגניבה יש לדון כך משום רוב וממקום המציאה יש לדון להיפוך ג"כ מכח רוב וכיון דקיי"ל דרוב וחזקה רובא עדיף וא"כ פשוט דכדי לקיים שני הרוב י"ל דאפקינן לה מחזקה ואמרינן דלקחו רוב הגנבים ומסרום לרוב השוק ושני הרוב קיימים וא"כ לדון בזה לדינא הנה יש להסתפק אצל מי נעשה השחיטה אם אצל הראשון או השני ובודאי נוקמא בחזקת חיים ונעשה אצל השני ועוד יש חזקה שאינה זביחה וזה הוי חזקה בהחלט דשחטה העובד כוכבים דשחיטתו נבילה בין אם הוא ראשון או שני וא"כ כשהראשון רוב עו"ג הוי תרי חזקה דסתרי והוה ספק נבילה וכשהשני רוב עובדי כוכבים שני החזקות מעידים דנעשה אצל העו"ג שהוא השני והוה נבילה ודאית ויש להקל בה גם לענין אותו ואת בנו לשחוט בנה אחריו וצריך ישוב לדינא:

והנה כ"ז בדליכא רוב טבחי ישראל אבל אי רוב טבחי ישראל פשוט דשרי אף ברוב גנבי עו"ג כמו דמסיק בפרק א"מ דשרי אף ברוב עובדי כוכבים כיון דרוב טבחי ישראל וה"נ אף ברוב גנבי עכו"ם. ומה שכתב הרא"ש דבנגנבו בעי רוב גנבי ישראל קאי ע"כ לפי ס"ד דהתם דאיירי ברוב ישראל ממש והטבחים לא הוי רוב מישראל. וא"כ אי הוי רוב גנבי עובדי כוכבים לא אזלינן בתר רוב העיר כנ"ל ומשו"ה בעי רוב גנבי ישראל. אבל ברוב ט"י לא איכפת לן כלל דהא שרי אף בשר הנמצא ביד עובדי כוכבים והא דכתב הרא"ש לפי הס"ד אף דמסקנא לא קאי הכי התם ואוקי ברוב עובדי כוכבים ורוב ט"י משום דמ"מ דין זה אמת בכה"ג דרוב ישראל והל"ח בפ"ק דחולין סי"ז הבין דברי הרא"ש לפי המסקנא ותמה עליו דלמ"ל רוב גנבי ישראל ולפי ענ"ד נראה כמש"כ [ומש"כ ליישב סברת הרא"ש דבעי אפי' ברוב ט"י ג"כ רוב גנבי ישראל דאי ל"ה כיון דהיה ביד עובד כוכבים לא סמכינן אשחיטה דאינה סימן להתיר ע"ש לא הבנתי כלל דהא גם במציאה ברוב עובדי כוכבים ג"כ תלינן דהיה ביד עובדי כוכבים אלא דשרי משום דהעובד כוכבים נמי גבי טבחי אזיל ואין ההיתר כלל משום סימן השחיטה דאדרבה בלא רוב ט"י אסור ולא מהני שם סימן השחיטה אלא משום דברוב טבחי ישראל אמרינן דכל הבשר משל ישראל הוא ובעוף דדרך לשחוט בעצמו הביא הש"ך סקי"ח דאסור ע"ש. והנה לענ"ד היתר זה דרוב עובדי כוכבים ורוב טבחי ישראל דווקא לדידהו דלא היה מוכרין נבילות לעובדי כוכבים אלא אם היה מכריזין אבל לדידן דאין מכריזין כלל כ"כ הש"ך סס"ג סק"ו דבשר הנמצא ביד עובדי כוכבים אסור מתקנת חכמים ע"ש ולפמש"כ בסמוך יש לחוש מדינא משום השחיטה שמא לא נשחט רובא וכ"כ דלא שייך בזה רמא"ש מו"ה דהא צריך בדיקה אלא דהוא משום דנמצא במקום מוחזק להיתר דאם היה מקולקלת היה אוסרה לנו בל בל"ה לא ע"ש וא"כ כאן במקום שאין מכריזין אין ביד העובד כוכבים בחזקת היתר וע' מש"כ בסס"ג:

שם סקכ"ה העלה כשי' הפוסקים דסוגיא דסו"פ לה"ג דקטן שיודע לשחוט מותר לאכול משחיטתו היינו בדיעבד וכדבריו ראיתי בהג"א גבי הא דראה אחד ששחט דלשון מותר לאכול משחיטתו שאמרו שם בראהו מתוע"ס משמע דהוא בדיעבד ולפי"ז באינו יודע לאמן ידיו לשחוט ע"כ אסור אפילו בדיעבד ונראה לענ"ד טעם הפסול אף שראינו ששחט יפה עפ"י דברי הרא"ש גבי הפיל סכין ושחט דכתב דמ"מ דווקא הפילה בכוונה. אבל הפילה בלא כוונה אפילו הוא מכחו פסול. ובאר דאע"ג דלא בעי אפי' כוונה לחתיכה מ"מ כוונת עשי' מיהו ודאי בעי ובסי' ג' כתבתי לזה ראי' נכונה ע"ש וא"כ בקטן גמור ודאי אפילו כוונת עשי' ודאי לי"ל ושחיטתו פסולה מדאו' וע' מש"כ בזה בחיבורי בכ"י. ומ"מ הוא קשה מאוד לומר דזה גרע משוטה. ויותר מזה כתב הגר"א באו"ח סי' קנ"ט סקל"ז ע"ש:

ס"ה בהגה ומיהו אם שחט בינו לבין עצמו שחיטתו פסולה. ודעת הטור והרשב"א במה"ב דביודע ה"ש ויודע לאמן ידיו כשר בדיעבד ועט"ז שהקשה דהא קיי"ל דאין עדות לקטן. ולענ"ד אזלי לשי' בס"ב דהביא הטור בשם הרשב"א דאפילו במומר לתיאבון אמרינן דרו"מ א"ש מו"ה הרי חזינן דאע"ג דאין לו נאמנות כלל ובודאי דאם צריך בשר וא"י לשחוט. אין האיסור מעכב עליו לשחוט שלא כהוגן במזיד מ"מ כך הוא הרוב ממנהג