השיב משה יורה דעה עה

לגמרי ממקומו דודאי יצא לגמרי כולו מן הבוכנא דאיעכול ניבי' לא בעינן אבל יצא לגמרי בעינן וא"כ אין בזה משום שחול רק משום כסול אתינא עלי' והוא מום בפ"ע כמבואר במשנה ובגמרא בדף מ"ם ע"א וברמב"ם ובטור הנה בזה אין לדיין אלא מה שעיניו רואות דאם יראה מעלתו שהוא ודאי ממש כמו שמבואר בטור ענין מום זה דמבואר שם הלשון היטב ענין של המום זה ודאי כבר כתב זקני הרמ"א דהסומך על הטור הבנוי ע"פ הרא"ש להתיר גם בזמה"ז ע"פ ג' בני הכנסת לא הפסיד וכל זה ברור כשמש

שאלה נ"ח נשאלתי בא' שנודע לו שהוא אבל על אביו והוא בדרך ובביתו אינם יודעים מאומה אם מחוייב לשלוח שליח להודיע להם לאשתו וב"ב שלא יעסקו בפרקמטי' או לא והשבתי שאין צריך להודיע להם, דממ"נ דאם נימא כיון דבעה"ב הוא אבל חל איסור מלאכה על אשתו וב"ב א"ה הרי לא חמירי מהאבל עצמו דאם אינו יודע א"צ להודיע לו מש"ז שיאסר במלאכה וגדולה מזו שמענו דאם האשה הוא אבלה מותר לבעלה לשמש עמה כל זמן שלא נודע לה עיין ביו"ד סי' שפ"ז בבל"י ואם האיסור הוא עליו כשיעשו אשתו וב"ב מלאכתו א"כ בשלומא כשהוא בביתו הוי כאלו ציום שיעשו בימי אבלו אבל כשאינו אצלם הרי לא ציום שיעשו בימי אבלו ואין כאן בית מיחוש דהא כל איסור מלאכה באבל נפקא לן מדכתיב והפכתי חגיכם לאבל מה חג אסור במלאכה אף אבל אסור במלאכה וא"כ לא עדיף מחג דהיכא דאינו מצוה לאותו המותר במלאכה מצד עצמו לעשות מלאכתו ועושה מלאכתו שלא בידיעתו ורצונו דודאי לא עבר ולא מידי ה"נ ל"ש ודו"ק

שאלה נ"ט נשאלתי על עני אחד שכל עיקר פרנסתו הוא שביוומ' דשוק שהוא יריד הגדול ולא הקבוע בכל שבוע רק שני פעמים בשנה או שלושה פעמים ואז משתכר במה שמוליך סחורתו ביום הקודם וביום השוק מוכל במקום השוק משקים וזה עיקר פרנסתו על כל שנה ועכשיו הוא אבל ובתוך ג' ימים וא"א ע"י אחרים נעשות בשום אופן

תשובה ביו"ד סימן ש"פ מבואר בהגהת זקיני הרמ"א ז"ל בסעי' ה' דלאחר ג' יש להקל ואפילו תוך גימל והוא הפסד מרובה דהיינו שיעשה האבל בעצמו בדבר האבד אם א"א ע"י אחרים עיין שם והנה מבואר בש"ע שם בסימן ב' סעיף וא"ו דאם שיירות או ספינות באו הוי דבר אבד ועיין בש"ך ס"ק זיין כיון דהוא דבר האבד מצוי' רק עכשיו עי"ש והפסד מרובה הוא א"כ לכאורה שרי אבל הלא מבואר בש"כ שם בס"ק וא"ו מ"מ יעשה בצנעה כן משמע בש"ס עכ"ד ובאמת כן מבואר בהדיא בגמ' מ"ק דף י"א ע"א ר"פ מי שהפך בדברי רשב"ג עיי"ש וטעם המקילין הוא רק משום דסמכו אדרשב"ג כמבואר בהרא"ש ז"ל ובב"י ז"ל רק מה דיש להסתפק הוא דאם מה דאתמר יעשה בצינעה הוא לעיכוב דאם אי אפשר לעשות בצנעה לא יעשה כלל אפילו הוא דבר אבד ואי אפשר לעשות ע"י אחרים או דילמא הוא רק לכתחילה דמחויב לעשות בצנעה אבל אם א"א לעשות בצנעה כמו בנד"ד דהוא דבר של פרהסיא יעשה גם בפרהסיא כיון שאי אפשר לעשות ע"י אחרים והוא דבר אבד לכאורה רציתי לומר דהיינו דברי רבי שמעון בן גמליאל שם בגמ' דאמר יותר ע"כ אמר רבי שמעון בן גמליאל אם היה ספר או בלן כו' דעל פי' רש"י ז"ל דהיתר הוא משום דהוי צורך רבים ואית ליה פסידה קשה מאי יותר ע"כ דמשמע דיש במימרא זו דרשב"ג רבות' טפי מהא דמימרא קמייתא ואמאי הלא הוי הטעם משום צורך רבים ובמימרא קמייתא לא הוי צורך רבים לכך היה נ"ל דלאו משום צורך רבים אתינין עלי' רק משום דבר אבד והא דאמר ואין שם אומן אלא זה היינו דמש"ז א"א לעשות ע"י אחרים ואין פירוש דאין בעיר ההוא אומן אחר דהוי צורך רבים רק דאין שם עמו אומן אחר שיתעסק בשבילו אבל בעיר יש אומן או בלן ואין צורך רבים דיכולין לילך אל האחר והוי רבותא יותר דאף דאין יכול לעשות בצנעה כיון דהוי מילתא דפרה' אפי' הכי מותר כיון דא"א בענין אחר כן היה כראה לכאורה אבל רש"י ותוספת וכל המפורשים לא פירשו כן רק משום צורך רבים שרינין וצ"ל לדדהו דמכל מקום הוי יותר על כן בענין זה דהוי בפרהסיא ודוק והלשון אין שם דייק כוותייהו דלפירושי הנ"ל ראוי לומר ואין עמו ודוק וסיוע מצאתי לפירושם הא דהביא הב"י הברייתא באבל רבתי הרי שהיה ספר ובלן לרבים והגיע זמן הרגל עושה מפני כבוד העם עיי"ש נמצא לפ"ז דשרינין מפני צורך העם אם כן יש לדייק אפכ' דהא הוי דבר אבד דהא רגל הוי דבר אבד שבא לפרקים ואף על פי כן לא שרינין רק מפני צורך רבים אבל בלא"ה לא שרינין כיון דהוא בפרהסיא אף דאי אפשר בצינעה לזה אני אומר דמהא לאו ארי' כיון דאין שם אומן אלא הוא לא הוי דבר אבד דהא יכרחו להמתין עליו עד שיעברו שבעה ימים אף שיהא אחר הרגל וראיה ברורה דיש להתיר בשאי אפשר בצינעה מה שכתב הרא"ש ז"ל במ"ק ר"פ מי שהפך וז"ל והא דמחמירן באבל טפי מבחו"מ דבחו"מ בדבר האבד מותר ובאבל אסור לעצמו והלא בחוה"מ אסמכוהו אקרא דאורייתא ובאבל אקרא דדברי קבלה צ"ל הטעם משום דבאבל אפשר שיעשה ע"י אחרים במלאכה ומה"ט נמי כראה לי דהלכה כרבי שמעון בן גמליאל דאמר דאי אין שם אומן אלא הוא שיעשה בצנעה ומכ"ש דחו"מ עכ"ד והנה לפ"ז הלא בחו"מ קיימא לן בא"ח תקנ"ח סעיף ב' בהג"ה דאם אי אפשר לעשות רק בפרהסיא הכל שרי בדבר האבד א"כ כש"כ וכ"ז ברור: סילק בעזרת השם חלק יו"ד

מפתחות לחלק או"ח ויו"ד חלק או"ח א נשאל לפרש מ"ש הרוקח בהקדמתו יוד כף כף למד המדה הזאת תמיד בלבבך: ב מי שניעור כל הלילה אם יברך בבוקר ברכת התורה: ג מבאר בענין הפסק בפסוקי דזמרה אם דינן כמי ק"ש או לא: ד ש"ץ שנתקבל ואחר כך חזר מעצמו והחזיר הכתב קבלה ובתוך כך יצא עליו רינון מכבר ונגבה עדות שלא בפניו מה דינו: ה אם מותר לטעום קודם תפילת שחרית אפי' טעימא בעלמא: ו בענין הנ"ל עפ"י דברי האריז"ל: ז מי שלבוש בבגדי צמר אם כדאי הוא לירד לפני התיבה בבגדים הנ"ל מחמת שיש בהן חשש כלאים או שילבש בגדים אחרים בעמדו בתפלה: ח שנה שהאילנות לא הוציאו כלל פרח ביומי ניסן רק אחר כך אם חייבין לברך גם אח"כ או לא: גם ע"ד מזוזה שנפסלה וקובעין אחרת אם חייבי' לברך ברכת לקבוע מזוזה: ט מי ששכר גוט מאדון אחד ויש לו פועלי' עכו"ם וגם יש לו ערל אחד ממונה עליהם נקרא הויף רעכטער איך יתנהג בשבת ויו"ט: י מאת ב"ב של המחבר ע"ד האנשי' המשכימי' יום יום לביהמ"ד קודם אור היום האם מותר לומר לנכרי להדליק להם נרות בש"ק קודם אור היום ואם למחות ביד הנוהגין היתר: יא האם מותר בשבת לטוח שומן על הצלי בעודו כנגד המדורה האם יש בו חשש בישול או לאו ויישוב על המ"א בסי' שי"ח שהשיג השואל: יב באחד שמכר יין לאדון וקבל המעות ומסר התפתחות של המרתף לערל אחד ואח"כ שלח האדון הנ"ל ליקח את היין ביו"ט ומסר הערל הנ"ל את המפתח לשלוחו של האדון האם יש איסור בדבר או לאו: יג ע"ד שמתה אשה מעוברת ר"ל האם מותר לקרעה וליקח מענה הולד או יש לקברה קודם שתלד האם יש סכנה בדבר או לא: יד באם לא נראת הלבנה עד ליל שיתסר האם מותר לקדש אז: טו מומר שמכר חמצו ע"י ווערטשאפטער שלו רק צוה שיתנה שיהא רשות למומר הנ"ל ליקח מחמצו כל מה שיצטרך בתוך הפסח למלאכתו כפי המכר שמכר ולאחר הפסח לקחו ישראלים שמרי' מהמומר הנ"ל שעשה בפסח מתבואות הנ"ל מה דינו: טז יישוב למה שנמצא בסידור האר"י בביאור חמץ כי שאור שחימוצו קשה בככותבת וחמץ שיעורו בכזית דהוא כב"ש ובשבוש דשאור בכזית וחמץ בככותבת: יז בחמץ שנתערב במשהו בפסח שמותר לאחר הפסח מה דינו בפסח הבא: יח שנה שלא נמצא חטים שיה' עכ"פ בודאי ס' נגד החטים שצמחו רק אחר הבירור בכל מה דאפשר מ"מ הי' עדיין בספק ובלבד זה הי' הרבה שנתרככו למעלה במקום שדרך לצמוח וגוף החטה קשה מה דינם: יט אם מותר לשתות קודם שיטול האתרוג: כ בנידון האתרוגי' הקארפיערער: ובסופו פלפול מב"ב של המחבר בענין אתרוג של דמאי ושל מעש"ש בסוכה ד' ל"ד: כא יישוב על הרמב"ם פ"ג מה' מגילה וחנוכה ה' י"ד ולקושי' לח"מ שם. חלק יו"ד כב שוחט שהכשיר את הבהמה והלך לו ואח"כ שמע הטבח קול קריעה בריאה וצעק אחר השו"ב וחזר ומיעך הסרכא והטריף ואח"כ נתוודע הדבר והודה השו"ב אך השיב שבאמת לא הי' טרפה רק עשה כן להכעיס להטבח. כג אם שחט וחתך כל הראש בב"א מה דינו. כד השגה על ס' אוהל ישראל בדין יותרת בדר' בין אונא לאומא והיא קטנה מארוכה ועבה וגדולה כט"ד. כה פיצול מגבה על אונה עליונה של ימין בחצי' ולמטה מה דינו. כו בריאה שהי' סרכא יצאה מקצת' מתוך צמקה מקצתה ועברה ע"י מיעוך ומישמוש כז ריאה שנפחוה לבדקה ולא בצבצה ואח"כ נמצא בה נקב ורוצה הבודק לומר דהנק' נעשה מחמת הנפיחה בחוזק: כח בריאה שהי' סרכא עברה ע"י מיעוך והלכה מעל הריאה עד חתך שהי' בריאה על ידי הטבח ושם נפסקה וסתם השוחט את החתך ביד ונפח ולא בצבצה מה דינה. כט באם נמצא בשיפולי האומה כעין כף כפופה או פשוטה וים בתוכו כמין קרום המהדק שני הקצוות ולפעמים היא בחלון מה דינה. ל חצר רחב שהי' בו הרבה צאן והי' לו מחיצה ובא זאב והרג א' מהן אם נאמני' עכו"ם מכל"ת שהרגו תיכף ולא עשה כלל להנשארים. לא עוף שקורי' אינדיק שבירידתו מעל הסולם נפל לארץ ונשמט רגל במקום הכשר האם יש בו דין נפילה גם אם אירע בבהמה כה"ג מה דינה: