השיב משה חושן משפט יז

חושן משפט

פ נשאלתי קהל שקנסו לאחד עפ"י דברי שפחה גוי' זונה וכבר חלקו לעניים. אם מחויבים להחזיר או לא

תשובה לא היה מהראוי להשיב כי יש לכם רב בקאמידאט שלכם השם יאריך ימיו ושנותיו אך שמעתי כי אינו בביתו והנה ז' טובי העיר יכולין לדון דיני קנסות לענוש כפי ראות עיניהם וא"צ לפנים כלל ומפורש בחו"מ סי' ב' וכן הוא המנהג בכל תפוצות ישראל וזה הוא יסוד הדת שאל"כ יהיה עולם הפקר ח"ו ואין זה ענין כלל למידי דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי המבואר שם בחו"מ בהג"ה דיש חולקין דשם לא מיירי מענין להעניש העובר על התורה רק מעניני תקנות שמתקנים ביניהם מידי דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי וזה פשוט וא"צ לפנים כלל אבל אם להחזיק האיש הנ"ל שרצה לעבור עבירה חמורה כשג"ז ר"ל וקשורה עמו ככלב יש לפקפק שאף דלא בעינן עדות גמורה מ"מ ידי' מוכיחות בעינן עכ"פ והרי מתוך האגרת שלכם מבואר דלא ידעינן משום דבר רק ממה שספרה השפחה וגם גבירתה אינה יודעת כלום רק ממה שספרה לה השפחה וחלילה להוציא אדם מחזקת כשרות עפ"י דברי שפחה גוי' ועיין באה"ע סי' קנ"ד סעיף א' בהג"ה וז"ל אבל משום שמביאים לו ילדים נכרים אין לחוש דילמא משקרים עליו עיי"ש וגדולה מזה אפילו בע"א כשר אמרינן טובי' חטא זיגוד מינגד והא דבפ' הכותב דלא גער רבא בבת ר' חסדא דאמרה ידענא בה דחשודה היא כתב הסמ"ג משום דאפרושי מאיסורא הוא ואעפי"כ לא הימנה רק מחמת דקים לה בגווה וא"כ לא שייך בזה לומר דטובי העיר בעירן הוי כגאונים לכל דבריהם. דהוי כטועים בדבר משנה המפורש בפוסקים כמבואר במסכ' סנהדרין אפילו בדידי ודידך ובדבר משנה אפילו בפסק הגאונים חוזר וזה פשוט דמשום שחשוד לקלקל חלפים אינו חשוד לזכות מי' אם כבר נתחלק לעניים אם נתנו לעניים שרגילים ליתן להם מכיס הקהל והרוויחו הקהל בזה ישלמו מכיס הקהל דהוי אפשר למיהדר וטעות בדבר משנה חוזר אבל אם חלקו לעניים שלא הרוויחו הקהל בזה פטורים מלשלם מכיסם דטובי העיר בעירן הוי כב"ד הגדול ופטורין אפילו נשאו ונתנו ביד אפילו בטעו בשיקול הדעת וכש"כ בטועה בדבר משנה דלענין תשלומין קל טועה בדבר משנה מטועה בשיקול הדעת וכל זה מבואר בגמרא סנהדרין ובחו"מ סי' כ"ה בפוסקים וזה ברור לדעתי עפ"י דין תוה"ק דברי א"נ הק' משה

שאלה פא שלום לכבוד אהובי אדוני אחי הרב המה"ג הגאון וכו' מוה' משה נ"י: מחמת ההזדמנות וכו' והנה אציע לפניך עסק אחד אשר שני אנשים אפרתים אשר מעולם כרע כאח זל"ז וכעת נפל תיגרא בינם וכו' ראובן קנה אצל שמעון בר"ח חשוון העבר ששה אלפים האלבע י"ש שזופין כפי הכתב שהראה לו שמעון הנ"ל ועשו ת"כ ביניהם כדרך התגרים וגם נתן לו מעות לערבון ערך ה' אלפים רייניש ועשו כתב ביניהם ששמעון מחויב להעמיד לראובן הי"ש עד ר"ח שבט וכשיתן כל הי"ש מחויב ראובן לסלק לשמעון חצי המעות וחצי השני מחויב שמעון להמתין לראובן עד ר"ח אייר הבע"ל ובר"ח כסליו העבר כתב שמעון בראובן שלא ישלח עגלות עבור הי"ש בשלימות רק עבור שלשה אלפים האלבע. כי אין לו יותר וכעת הביא שמעון לראובן סך ב' אלפים ושבעה מאות לא יותר וטוען שלא יתן לו יותר כי בעת שקנה ממנו ראובן הי"ש בר"ח חשוון הנ"ל לא היה לו עוד הי"ש רק דעתו היה לקנות לו י"ש וכעת לא יכול לקנות כי עלה השער ואינו רוצה להפסיד כ"כ וראובן מוחזק בידו מעות שמעון מעסק אחר שלקח אצלו בר"ח שבט סחורה אחרת ואינו רוצה ליתן לו אף פ"א עד שיתן לו כל הי"ש וטוען קים לי כהפוסקי' דלא בעינן תפיסה בגוף החפץ. וגם טוען קים לי כבעל העיטור וסיעתי' דלא מקרי דבר שלב"ל רק באילן לפירותיו וכדומה ומה גם כי היה ביניהם ת"כ ות"כ מהני אף באסמכתא ובפרט אותן ג' אלף שכתב לו שיש לו כי כבר טרח וקנה יורינו רבינו הדין עם מי הגם כי האריכו בטענותיהם עכ"ז לא רציתי להטריח כבוד אחי נ"י במילין טובא רק בררתי תמצית דבריהם ולא שניתי לא דבר ולא חצי דבר ועל תשובתו הרמתה מצפים האנשים האפרתים האלה ובזה אצא ואומר שלום ואחוה קידה מול הדרת כבוד אחי נ"י. יצחק בהרבני מוה' צבי הירש שיף מזבאריב

תשובה הנה בדבר השאלה מקודם אשיב על דבריו על ראשון וכו' מ"ש דיאמר קים לי דלא בעינן תפיסה בגוף החפץ עכ"ד הנה בזה א"צ לומר קים לי דהלכה רווחת היא בישראל דרק לגבי קנס דעת ר"ת דבעינן תפיסה בדבר המזיק וגם שם קיי"ל כהרא"ש רק בתם דעת הריב"א דבעינן תפיסה בגוף הדבר משום דאין משתלם אלא מגופו כמבואר כ"ז בטור ובש"ע חו"מ סי' א' ובסמ"ע שם. אבל בתפיסה דפלוגתא מחמת קים לי מהני בכ"ע ובטל דעת מהרש"ל ומהרי"ט במיעוטם רק שהתומים על קת"כ סי' ק"ח עד סעיף קי"ג חיזק דברי מהרש"ל ומ"מ בכל בתי דינין בישראל לא מפקינן מיד המוחזק בכל ענין ועיין בסוף קונטרס הספיקות שבסוף ס' קצה"ח חלק א' ומ"מ בנד"ד גם מהרש"ל מודה דכיון דלקח אצלו סחורה והמעות ודאי זקף עליו במלוה הוי ממש מעות הלואה דלהוצאה ניתנה ויכול לתפסו בעד שאר תביעות שיש לו עליו כמבואר להדי' בדברי מהרש"ל וז"ב כשמש

ומה שכתב דיכול לומר קים לי כבעל העיטור והוא בטור חו"מ סי' ר"ט בזה אין דעתי מסכמת דרגיל אני להוסיף שאין לומר קים לי נגד בעלי הש"ע כדעת החולקת ולא נזכר בש"ע דעתו כלל כמו שביאר התומים שם בס"ס קס"ג וס"ד עיי"ש והרי סתמו בש"ע בסי' ר"ט ס' ה' וסי' רי"א סעיף א' דדבר שאינו ברשותו הוי כדבר שלב"ל רק לענין מי שפרע פסק שם בסעי' ו' בפוסק על שער שבשוק דמקבל מי שפרע ועיי"ש בסמ"ע ס"ק כ"ג ובש"ך שם ס"ח י"ג. ומ"ש כי היה ביניהם ת"כ ומהני אפילו באסמכת' הנה הת"כ דמהני באסמכתא היינו ת"כ דשבועה כמבואר בש"ע סי' ר"ז סעיף י"ט וזה מהני גם בדבר שלב"ל כמבואר בסי' ר"ט סעיף ז' בהג"ה אבל ת"כ דדרך התגרים אין זה שבועה כמבואר בסמ"ע סימן ר"א ס"ק ה' עיי"ש ומי' באמת אין כאן אסמכתא כלל דלאו דאי הוא רק שחייב עצמו להעמיד לו ואם הי' מקבל עליו קנס שאם לא יעמיד לו יתן קנס הקנס הוי אסמכתא דהוי דאי וז"ב למי שבקי בדיני אסמכתא ונתבאר בסי' ר"ז ומ"ש שכבר טרח וקנה זה ודאי מפורש בסי' ר"ט סעי' ה' בהג"ה עד כאן השבתי על דבריו הנעימים

ועכשיו אשוב בגוף הדין הנה אם יצא השער אז על הי"ש כפי שפסק באופן שאין בו משום איסור ונתבאר בהכתב מפורש ששמעון חייב א"ע להעמיד לראובן כך וכך יי"ש הרי החיוב חל על גופו שהוא בעולם ואין כאן משום דבר שלב"ל כמבואר בסי' ס' סעי' וי"ו ועיי"ש בסמ"ע ס"ק י"ח ובש"כ שם ס"ק כ"א וכן הוא בסי' ר"ט סעיף ד' בהג"ה וכיון שהיה שטר אף שלא היה קנין ישתעבד ועיי"ש בסי' ס' באורים ס"ק כ"ט ובתומים ס"ק י"ג דאף ממשעבדי גובה בזה השטר בלא קנין ואם לא יצא השער אז בעת שפסק הרי נתבאר דינו בסי' ר"ט סעיף וי"ו בהג"ה דחוזר בו ואף תפיסה לא מהני אף דהוא דרך מקח וממכר מ"מ כיון שעדיין לא נתן לו הי"ש ואינו רוצה ליתן לו והוא תופס ממעותיו שיתן לו הרי מכריחו שלא כדין וזה דומה ממש להא דסי' קס"א סעיף ד' ביו"ד הלכות ריבית ודוק והא דנתבאר שם בסעיף ז' דאם תפס לוה משל מלוה מפקינן מיני' היינו כשכבר נתן לו הלוה מדעתו אבל בלא נתן לו ואינו רוצה ליתן לו הוי גזל וז"ב. וכ"ז אם ראובן הלוקח יודע ומודה שלא הי' אז ביד שמעון יי"ש כשקנה ממנו. אבל אם ראובן טוען כיון שמכרת לי יי"ש מסתמא הי' לך וביש לו מותר אפילו בלא יצא השער ואיני מאמינך שלא הי' לך. בזה אין לומר כיון שראובן מוחזק ישבע שאינו מאמינו דהוי כאיני יודע אם פרעתיך כיון שראובן בודאי חייב לשמעון בעד סחורה וזה ספק אם הי' לו י"ש ויש לו בידו כנגדו ואפי' אם המו"מ מי"ש הי' קודם שלק' הסחורה כמ"ש הש"ך בסי' ע"ה ס"ק כ"ז דאפילו בספק פרעון קודם הלואה הוי א"י אם פרעתיך ואיני דומה להא דסי' רל"ב סעי' י"ח בהג"ה באחד שמכר טבעת בחזקת זהב ושברו הלוקח ונמצא בו בדיל דישבע המוכר שאינו מאמינו ולא אמרינן כיון דודאי קבל מעות מהלוקח א"כ נתחייב ודאי ליתן לו טבעת של זהב הוא אינו יודע אם הי' בו בדיל או לא א"כ הוי א"י אם פרעתיך דשאני התם דבשעת שנתן לו הטבעת כבר נסתלק ממנו דמה"ת לחוש לבדיל כמ"ש הט"ז לחו"מ סוף סי' ע"ה בתשובת שאלה בנידון המטבע מזויפת עיי"ש משא"כ בנד"ד דמעת שלקח הסחורה משמעון לא נסתלק ממנו והוא בחזקת חייב רק שעכשיו רוצה לתופסו מספק ולרווחא דמילתא אביא ראי' ברורה לדבר מהגמ' ב"מ דף וא"ו ע"א דמשני אביי דלכך ישבע ולא אמרינן מיגו דחשיד וכו' דחיישינן שמא תופס מחמת ספק מ"י הרי מבואר דלא מהני תפיסה מספק דאל"כ קשי' נשקול בלא שבועה כמו דמקשה הש"ס שם כפי הה"א דחיישינן לודאי מ"י וז"ב וזה ודאי מטעם הנ"ל דהוי א"י אם פרעתיך וכיון דזה החפץ שתופס בו הוא של חבירו