הגיונות אל עמי, חלק ב, נח א

צדיק בדורותיו.

״אלה תולדות נח, נח איש צדיק תמים היה בדרתיו״.

אמר ר׳ יוחנן, בדרתיו ולא בדורות אחרים, וריש לקיש אמר, בדורותיו וכל שכן בדורות אחרים״ (סנהדרין קח, א).

א. מה בין אברהם לנח.

בודאי גם ר׳ יוחנן החזיק בהמדה הנכונה ״והוי דן כל אדם לכף זכות״, ומכל שכן אדם כזה שהתורה מעידה עליו שהיה ״צדיק תמים״, ואם אפשר לדרוש לשבח מדוע נדרוש לגנאי? אלא שמאידך גיסא את הגנאי של נח אנו מוצאים בתורה גופה, בזה שלא היה כלל בעל השפעה על אחרים, ובעוד שעל אברהם אבינו מעידה התורה ״ואת הנפש אשר עשו בחרן״, וכדברי חז״ל ״שהכניסן תחת כנפי השכינה אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת הנשים ומעלה הכתוב כאלו עשאן״ (עי׳ סנהדרין צט, ב), הנה נח לא עשה אף נפש אחת זולת משפחתו, ונראה שלא עִנְיְנָה אותו כלום כל האנושיות שבזמנו, וכשאמר לו השי״ת ״קץ כל בשר בא לפני - וכו׳ - ואני הנני מביא את המבול מים על הארץ לשחת כל בשר - וכו׳ - והקמותי את בריתי אתך״, שתק נח על זה בשתיקה כהודאה, כלומר, יאבד כל העולם כולו ואני את נפשי הצלתי, בנגוד לאברהם אבינו שגם על אבדן שתי ערים, סדום ועמרה, התחנן כל כך לפני השי״ת להציל את רוע הגזרה ״אולי יש חמשים צדיקים בעיר, אולי ימצאון שם ארבעים וכו׳ וכו׳״, באופן שלא רק השבח שלו מפורש בתורה אך גם הגנאי, אמר ליה נח, ולי מה את עביד? - וכו׳ - ולא בעי רחמי על עלמא - וכו׳ - ובגין כך מי נח כתיב, מי נח ודאי דביה הוה תלין דלא בעי רחמי על עלמא״ (זוהר ח״ג דף טו, א).

ובכל זאת גם בזה יש פנים לכאן ולכאן, כאשר נבאר לקמן.

ב. דור לפי פרנס ופרנס לפי הדור.

כל חוקרי ההיסטוריה מתלבטים בחקירה על דבר השינויים שבהתפתחות האנושיות, אם השינויים באים על ידי הגדולים, היחידי סגולה שבדור, והם הם המשפיעים על ההמון הנגרר אחריהם, או להיפך, שההמון הוא המשפיע והיחידי סגולה המה רק מושפעים. או, במלים אחרות, איפה לבקש את הסיבה ואיפה את המסובב, אם הסיבה הוא בהגדולים וההמון הוא המסובב או להיפך.

וכבר הבאתי במקום אחר כי בהחקירה הזו חולקים ר׳ יהודא נשיאה ורבנן בערכין (יז, א) ש״חד אמר, דור לפי פרנס וחד אמר, פרנס לפי הדור״, שהדברים מדברים בעדם, שראשון סובר, שהמנהיג משפיע על הדור, והשני סובר, שהדור משפיע על המנהיג.

ומנקודת החקירה הזו אפשר גם כן לחקור על הערכין של אברהם אבינו ונח, אם אברהם אבינו השפיע על האחרים ונח לא השפיע ובכל זאת נשאר כשהוא לעצמו צדיק תמים הי מינייהו עדיף? הנה בודאי אם המנהיג משפיע כרגיל על הדור, ומכיון שהוא לא השפיע הרי שמע מינה, שמדרגתו היתה קטנה לאין ערך מערכו של אברהם אבינו, אכן באופן שלהיפך, שהדור משפיע על המנהיג, ונח שנמצא בדור כל כך מושחת והוא לא הושפע מהם, הרי שערכו גדול לאין ספק מערכו של אברהם, מאחרי שאברהם סוף כל סוף נמצא בסביבה שעוד היה אפשר לעשות שם נפשות ולא כן דורו של נח.

ור״ל שדריש לשבח אזיל לשיטתו, שאומר במדרש רבה על הכתוב זה ספר תולדות אדם ״וכי ספר היה לו לאדם הראשון? אלא מלמד שהראה לו הקב״ה לאדם הראשון דור דור ודורשיו, דור דור וחכמיו״ - וכו׳ - שמבליט, שגם החכמים והמנהיגים תלויים לפי הדור.

ואם נח היה יוצא מן הכלל הזה, ובדור שכולו חייב היה הוא כולו זכאי הנה בודאי ״כל שכן בדורות אחרים״.

ג. תולדות נח - נח.

ומליצה יפה נאמרה בספרות החסידות על כפל הלשון ״נח נח״, זהו גופא קא משמעת לנו התורה ש״תולדות נח נוח״, כלומר, שהוא הוליד את עצמו, על פי מאמר חז״ל ״כל המלמד את בן חברו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו שנאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן״ (סנהדרין צט, ב), ואם כן ק״ו הדברים במי שמלמד תורה את עצמו, היינו שאין לו ממי להתלמד ובכל זאת הוא עולה למדרגת צדיק, שבודאי נחשב כאילו עשה את עצמו, וזהו שאמר ״אלה תולדות נח - התולדות של נח - נח״, כלומר, שנח עשה את עצמו, מאחרי שכל בני דורו בלי יוצא מן הכלל היו רשעים, ולא היה לו ממי להתלמד.

וכמובן, שגם בזה יש שבח ויש גנאי, שבח שעשה את עצמו, שבודאי אין לך מעלה גדולה מזו, וגנאי, את המיעוט שבדבר כי ״תולדות נח - נח״ רק נח, כי זולת על עצמו לא השפיע על אחרים כלום.

ד. מה בין בני נח ובין בני אברהם אבינו.

וההבדל בין נח לאברהם אבינו נמשך גם בין בני נח לבני אברהם אבינו, אמנם גם אצל הראשונים נמצאים חסידי אומות העולם, אבל כל חסיד וחסיד הוא בודד במועדו, בעוד שאצלנו כל האידיאל הוא ״לתקן עולם - ולא רק את עצמנו - במלכות שדי וכל בני בשר יקראו בשמך״. אצלנו יש לא רק חסידים אך גם נביאים, וכל נביא בישראל יש לו להתפקיד של ״נביא לגויים נתתיך״, ועם ישראל כולו הוא ״עם נביאים״, וכשם שעל אברהם ושרה נאמר ״ואת הנפש אשר עשו בחרן״, כך אמרו ״לא הגלה הקב״ה את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים״ (פסחים כז, ב).

וז״ש באבות (פ״ה, מ״ה) ״עשרה דורות מאדם ועד נח, להודיע כמה ארך אפים לפניו שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שהביא עליהם את מי המבול, עשרה דורות מנח עד אברהם, להודיע כמה ארך אפים לפניו, שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שבא אברהם אבינו וקבל את שכר כולם״. כלומר, הצדקות של נח הועילו רק לזה להביא את מי המבול על כל בריות כולן זולתו, בעוד שעל ידי אברהם אבינו נתעלה כל הבריאה כולה ונתעלו כל הדורות מנח עד אברהם, עד שגם אלה היו ראויים לשכר, ואברהם שהיה הגורם בכך קיבל דמי סרסרות ״וקיבל את שכר כולם״.

וגם בזה יבדלו. על נח לא נאמר אבינו, אם כי הוא אב של כל ״בני נח״, ועל אברהם נאמר ״אבינו״, כי השפעתו של נח לא היתה ניכרת גם בזמנו, ומכל שכן שלא היה רשומו ניכר בדורות הבאים; לא כן אברהם לא רק שעליו נאמר ״והנפש אשר עשו בחרן״, גם ״אב המון גויים״ עד הזמן הזה, הוא הוא ״אברהם אבינו״.

ואם בכל האומות אפשר שהצדק עם המאן דאמר ״פרנס לפי הדור״, הנה אצלנו בודאי הכלל הוא שדור לפי פרנס, ועל זה כבר התחנן משה רבינו לפני השי״ת ״יפקוד ד׳ אלהי הרוחות לכל בשר איש על העדה אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם״ (במדבר כז, יז), כלומר, שהפרנס ילך לפני הדור ולא הדור לפני הפרנס.

ה. עצמותו והתהוותו של הדבר.

ואפשר להבין את מחלוקת ריש לקיש ור׳ יוחנן גם מצד אחר, כי כל דבר יש לדון משתי נקודות השקפה, מצד עצמותו ומצד התהוותו.

כי הנה בודאי צדיק הדור בדור של צדיקים צדקתו גדולה לאין ערך מצדיק הדור בדור של רשעים, אבל מצד התהוותו אם נביט על זה איך בא לידי מדרגה של צדיק, הנה אין שום ספק, כי לצדיק בדור של רשעים עלתה לו צדקתו בקושי גדול לאין ערך מן צדיק בדור של צדיקים, ואם ״לפום צערא אגרא״, הנה הצער של השני, צדיק בדור של רשעים, גדול הרבה מהצער של הראשון, צדיק בדור של צדיקים.

ובזה היא מחלוקת ריש לקיש ור׳ יוחנן.

ובזה היא גם כן המחלוקת, אם מדרגת בעלי תשובה גדולה ממדרגת צדיקים גמורים או להיפך, כי אם אנו מביטים מצד העצמות הנה עצמותו של צדיק גמור בודאי גדולה יותר, ולא כן אם אנו מביטים מצד התהוותו כמובן.

ומענין הדבר, שר׳ יוחנן לשיטתו, כי הוא האומר בברכות (לד, א) ״כל הנביאים לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה אבל צדיקים גמורים עין לא ראתה״, ולא כמאן דאמר ש״במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד״ (שם).

ועל זה עוד יש להוסיף, כי ר״ל גופא היה בעל תשובה והבין את נפש הבעל תשובה, וגם היה נמצא זמן רב בסביבה של רשעים גמורים, כמסופר בגיטין (מז, א) ש״זבן נפשיה ללודאי״, שזאת אומרת, שנמצא בחברותא של אוכלי בשר אדם, ומבשרו ונפשו ראה עד כמה קשה להיות צדיק בדור ובסביבה של רשעים.

ו. ״את האלהים״ ו״לפני אלהים״.

ועוד הבדל אנו מוצאים בין נח ובין אברהם, על הראשון נאמר ״את האלהים התהלך נח״ (בראשית ו, ט), ועל השני נאמר ״התהלך לפני והיה תמים״ (בראשית יז, א).

ואמנם הא בהא תליא, כי ״את האלהים״ הפירוש שעשה הכל על פי הדין לכל פרטיו ודקדוקיו מבלי להוסיף ומבלי להחסיר אף כקוצו של יו״ד, אבל ״התהליך לפני״, שזאת אומרת, עוד לפני אלהים, לפנים משורת הדין.

ואמנם על כל אדם כשהוא לעצמו די אם הוא מתנהג על פי דין לבד, ועל זה נאמר (קהלת ז, טז ״אל תהי צדיק הרבה״, אבל במה דברים אמורים, אם אין בדעתו להשפיע על אחרים. אכן השפעה על אחרים שיעשו הם לכל הפחות לפי שורת הדין אפשר רק כשהמשפיע עושה לפני משורת הדין.

ועל כן נח שלא היה צדיק רק לעצמו, הסתפק בזה ש״את אלהים התהלך״, אבל אברהם שתעודתו היתה להיות ל״אב המון גויים״ להשפיע על כל העולם כולו, הוא היה צריך ללכת לפני אלהים להתנהג לפנים משורת הדין כדי שאחרים יתנהגו לכל הפחות במדת הדין.

ז. בר מצוה ועליה לתורה.

ומנהג ישראל תורה לחלק לכל בר מצוה עליה לתורה - וכל כך למה?

כדי להבליט כי אנו בני בניו של אברהם אבינו, ואם ירצה אדם להיות לבר מצוה, אי אפשר לו בלי עליה לתורה, ורק עליה כי אם ירצה להיות רק עומד אז גם עמידה לא תהיה לו, כי כשם שאין עמידה בחיים, והאדם או שהוא עולה או שהוא יורד, כך אין גם עמידה בתורת חיים.

והשגגה הזו עשתה האורטדוקסיה המערבית, שחפצה לברוא טפוס של בר מצוה בלי עליה לתורה והיא לא תצלח.

ו״העליה״ של בר מצוה מראה לו, כי עליו להיות בגדר ״התהלך לפני״ ולא רק בגדר ״את אלהים התהלך״.

ח. עוד הבדל בין נח ובין אברהם.

ור׳ יוחנן שדרש את ה״בדרתיו״ לגנאי, הוא אומר במדרש (בראשית רבה פ״ל, ח) ״היה - אמר ר׳ יוחנן, כל מי שנאמר בו היה מתחילתו ועד סופו הוא צדיק״, ואמנם מסיק שם, שאף על פי שגם באברהם כתיב היה, ״אחד היה אברהם וירש את הארץ״, הנה שם הכוונה אחרת ״שׁהיה מתוקן להדריך כל העולם כולו בתשובה״.

כי אמנם אין זו כלל מעלה יתירה לאדם ש״מתחילתו ועד סופו הוא צדיק״, כלומר, שעומד תמיד במדרגה אחת בלי שום עליה, אע״פ שגם בלי ירידה, כי לאדם כזה אין שום אינציאטיבה עצמאית, ועל זה נאמר ״את האלהים התהלך״, כלומר, כי גם ההליכה שלו לא היתה באמת רק עמידה, לא כן אברהם שה״היה״ שלו הוא ממין אחר לגמרי, הוא עלה והעלה את אחרים, ש״היה מתוקן להדריך כל העולם כולו בתשובה״.

וזהו שאמר שם במדרש ״אברהם שהיה כחו יפה התהלך לפני והיה תמים, נח שהיה כחו רע את האלהים התהלך נח״.