הגיונות אל עמי, חלק א, לשבת בראשית סט

הספר והאדם

״זה ספר תולדת אדם״. אמר ריש לקיש, וכי ספר היה לו לאדם הראשון? אלא מלמד שהראה לו הקב״ה ״ור דור ודורשיו, דור דור וחכמיו״

(עבודה זרה ה, א).

א. צורת הספר וצורת האדם.

ואמנם כצורת הספר כן צורת האדם.

ואם נרצה לדעת את ״פני הדור״, את ההבדל בין דורות הראשונים לדורות האחרונים, אז עלינו להתבונן על ההבדל בין צורת הספר לפנים לצורתו היום, כי ״זה ספר תולדות אדם״, תולדותיו הולכות בד בבד עם תולדות הספר.

לפנים היתה צורת מגילה לכל ספר וספר, ואמנם ״כל הספרים נגללים מתחילתן לסופן, וספר תורה נגלל לאמצעיתו (בבא בתרא יד, א), אבל על כל פנים הצד השוה שבהם שכולם היו נגללים, וטבען של המגילות הוא שאפשר לפתוח אותן ולקרוא בבת אחת מראשן לסופן, ואפשר לראות בהן את ההתחלה והסיום כאחד.

אבל עכשיו ״איכשור דרי״ והספרים אינם נעשים עוד בצורת מגילה, אך בצורת דפים, ולכל ספר וספר יש מספר דפים ידוע אם רב או מעט, וכשפותחים את הספר אי אפשר לראות בו רק דף אחד, וכשמתחילים את הדף הראשון אינם יודעים כלל מה כתוב בהדף השני, וכשמסיימים את הספר כבר נסתמו כל הדפים הראשונים ולא נשאר פתוח רק הדף האחרון, ולבסוף רק העמוד האחרון.

ואמנם גם זהו אחד מההבדלים שבין דורות הראשונים לדורות האחרונים, בדורות הראשונים היו חיי האדם מעין מגילה פתוחה, וגם בימי הילדות ראה האדם את ימי הזקנה ״ואיזהו מטבע של אברהם אבינו זקן וזקנה מצד אחד בחור ובתולה מצד אחר״ (בבא קמא צז, ב), וגם בימי הבחרות ידעו בני האדם מ״שוב יום אחד לפני מיתתך״ (אבות דרבי נתן פט״ו), ובכלל לא היה כל כך ההבדל גדול בין ימי השחרות ובין ימי השיבה, וכמו שנאמר על שרה ״שהיתה בת ק׳ כבת כ׳ לחטא מה בת כ׳ לא חטאה שהרי אינה בת עונשין אף בת ק׳ לא חטאה ובת כ׳ בבת ז׳ ליופי״ (מובא ברש״י בראשית כג, א). אבל עכשיו בדורות האחרונים הנה ״זה ספר תולדות אדם״ מעין ספר, שאי אפשר לפתוח בו בבת אחת רק דף אחד, וכל דף ודף הוא עולם בפני עצמו, האדם אינו דואג היום את דאגת מחר, וכשבא המחר הוא שוכח את האתמול כאילו לא היה כלל במציאות. בקיצור, חיי האדם בזמן הזה המה חיים של ״והימים הראשונים יפלו״, ומיום ליום נופלים הימים הקודמים והיו כלא היו.

זאת ועוד אחרת, בהמגילות לא היו כותבים רק על עבר אחד מבפנים והעבר החיצון היה נשאר חלק, לא כן הספרים שלנו שהמה כתובים פנים ואחור, ולכל דף ודף יש שני עמודים, ומה שכתוב בעמוד א׳ אינו כתוב בעמוד ב׳.

וגם בזה יבדלו דורות האחרונים מדורות הראשונים, בדורות הראשונים לא היו בני אדם רק מעמוד אחד, ולא ידעו אז רק אחת, אחת בפה ובלב גם יחד, אבל עכשיו יש אצל כל אחד שני עמודים, עמוד א׳ ועמוד ב׳, אחד פנימי ואחד חיצוני, אחת בפה, החיצון, ואחת בלב, הפנימי, ומה שכתוב בפנימי אינו כתוב בחיצון, ומה שכתוב בחיצון אינו כתוב בפנימי, ויש שרחוקים אחד מחברו כרחוק מזרח ממערב.

בקיצור ״זה ספר תולדות אדם״ וכצורת הספר כך צורת האדם.

ב. המצאת הדפוס בעולם.

ולפנים לא היו בתי דפוס בעולם, וכל ספר וספר נכתב על ידי סופר מיוחד שהיה כותב זאת לשמו לשמה, אבל עכשיו איכשור דרי ובתי דפוס יש בכל עיר ועיר ובכל כפר וכפר.

ולכאורה צריכים כל יושבי תבל ושוכני ארץ להודות להלל ולשבח לממציא הדפוס שפעל כל כך גדולות בעד כל העולם התרבותי, אבל באמת אין טוב בלי רע בעולם הזה.

כי אמנם כשכל ספר וספר היה נצרך לסופר, יש שהיו הספרים יוצאים מקולקלים ומטושטשים, אבל על כל פנים מקוריות היתה אז בספרים, שהרי כל ספר וספר שקראו בו נכתב באופן מקורי ובכוונה מיוחדת על ידי אדם בעל כוונה.

והדפוס אמנם לא רק שהקיל את העבודה, אלא גם שפר את הספר שיצא מתוקן ומשוכלל, ושיהיה קל ונוח לקריאה, אבל על ידי זה נלקה המקוריות לגמרי, על ידי מכונת דפוס אחד אפשר להדפיס רבבות טופסים, שלא יהיה שנוי אף בקוצו של יו״ד אחת, שכל האותיות תהיינה במדה מצומצמת אחת.

כשהספרים היו נכתבים בכתב יד, הנה כשם שאין פרצופיהם של בני אדם שווים, כך אין כתבם שווים, ואי אפשר היה ששני סופרים יכתבו במתכנת אחת, אבל בית הדפוס משוה את כל הספרים יחד שלכולם יהיה פרצוף אחד.

ואמנם ״זה ספר תולדות אדם״, ובדורות הראשונים היו ה״עמי הארץ״ מרובים יותר משל היום, אבל על כל פנים היחידי סגולה היו מקוריים, כל אחד היה ״חידוש״ בפני עצמו ומצוין באיזו הצטינות, ועכשיו שאיכשור דרי על ידי החינוך של חובה, על ידי הנימוסים החיצוניים, על ידי הציוויליזציה המודרנית וכו׳, הנה המקוריות חסרה וכמעט שאיננה עוד במציאות, ובני האדם המודרניים כמעט שכולם מדברים בסגנון אחד, ולא רק שמדברים אך גם מחשבים את מחשבותיהם כמעט באופן אחד.

ואם נשים עוד לב לזה, שבדורות הכי קדומים לא ידעו כלל מספרים שבכתב אך מספרים שבעל פה, כי אז אמרו ״דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרן בכתב״ (גיטין ס, ב), ומלבד התורה שבכתב למדו הכל בעל פה, וקימו אז את הכתוב (ישעיהו ל, כ) ״והיו עיניך ראות את מוריך״, והתורה היתה נמסרת מפה לפה, אז יהיה ההבדל עוד יותר בולט ונרגש ״ויהי האדם לנפש חיה״. וכשהספר היה חי, כשכל הספרים היו ספרים שבעל פה, היתה גם הנפש נפש חיה ומרגשת. אחר כך כשהכל נעשה לתורה שבכתב והרוח נתנה לתוך אותיות מתות, הנה הלומד מתוך הספר כבר אינו יכול לקלוט בקרבו את כל ה״נפש חיה״ של המחבר, אבל על כל פנים עדיין היתה מובלטת בהספר היד כותבת של הסופר, עד שבא הדפוס בעולם והפך את הכל למכונה מתה, והאותיות אינן כבר ״אותיות פורחות באויר״, אך רק אותיות של מתכת כבדות המשקל והקורא בהן קולט לתוך נשמתו מתכת, ונשמתו מתעבה על ידי זה ומתהפכת למין חומר גס.

ואולי זהו מקור המחלוקת בין בית שמאי ובין בית הלל בנרות של חנוכה, אם ״פוחת והולך״ או ״מוסיף והולך״ (שבת כא, ב), כי אמנם אם נשוה את הדורות האחרונים לעומת הדורות הראשונים, הננו רואים שההמון עולה על ההמון הקודם כנ״ל, אבל היחידי סגולה של היום עומדים במדרגה יותר נמוכה מדורות הקודמים, מחמת כי הא בהא תליא, הדפוס פעל להפיץ את הדעת בין כל שדרות העם, אבל על ידי זה נטלה המקוריות מאידך גיסא, ובית שמאי לשיטתם ובית הלל לשיטתם, כי כידוע בית שמאי היו ״מחדדי טפי״ ובכל זאת ההלכה נפסקה כבית הלל מפני שהרבים סברו כמותם ו״אחרי רבים להטות״.

ובית שמאי שהביטו על האיכות אמרו, שפוחת והולך לפי סדר הימים, ובית הלל שהביטו על הכמות אמרו להיפך שמוסיף והולך.

ואולי זהו גם כן המחלוקת, אי ״נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא״, או להיפך ״נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא״ (עירובין יג, ב), כי ב״אדם שלא נברא״ הם מכוונים להאדם העתידי, לדורות האחרונים, והמחלוקת הוא אם המין האנושי מתפתח בתרבותו, או להיפך שהוא נסוג אחור כסדר. וכשאומרים ״נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא״ הכוונה הוא שהאדם שלא נברא, האדם העתידי, יהיה יותר מפותח מהאדם של דורותיהם, וכשאומרים ״נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא״ הכונה הוא שאדרבא הדורות פוחתים והולכים, והאדם אינו מתפתח בתרבותו אך הוא להיפך נסוג אחור כסדר.

אבל כל זה רק דרך אגב, ובנוגע לענינינו הנה העיקר ״זה ספר תולדות אדם״ שכצורת הספר כך צורת - או יותר נכון - כך תוכן האדם, וכשהיה קשה לחז״ל ״וכי ספר היה לו לאדם הראשון?״ תרצו יפה ״מלמד שהראה לו הקב״ה לאדם הראשון דור דור ודורשיו, דור דור וחכמיו״, כלומר, שהדורשים והחכמים שבכל דור ודור הוא מעין הספר וצורתו.

ג. גם חומר הספר אינו מה שהיה.

ואמנם לא רק צורת הספר נשתנה בהמשך הזמן, אך גם חומר הספר איננו מה שהיה, לפנים כתבו את הספרים על אבנים, לוחות אבנים, על חרס ״למען יעמדו ימים רבים״, על הקלף, ובדורות האחרונים התחילו להדפיס את הספרים על נייר פשוט, על נייר ״שבן לילה היה ובן לילה אבד״.

ואמנם גם על זה נאמר ״זה ספר תולדות אדם״, ועל פי מאמר חז״ל הנ״ל שהראה הקב״ה לאדם הראשון ״דור דור ודורשיו דור דור וחכמיו״. ואמנם לפנים היו ״חכמי הדור״ ו״פני הדור״, זאת אומרת, שאם אמנם בכל דור ודור היו חכמים חדשים, והחכמים בדור זה לא נחשבו כלל לחכמים בדור שלאחריו, אבל על כל פנים חכמתם נחשבה לחכמה בדור שלם, אבל לא כן בדורות האחרונים, שכמו שבכל שנה ושנה וגם בכל עונה ועונה יש ״מודות״ חדשות, ומה שנאה ויאה היום הוא מאוס ומגונה למחר, כך בכל עונה ועונה קמים חכמים חדשים ככמהין וכפטריות, והחכם היותר גדול של היום הוא הסכל היותר גדול של מחרת.

בקיצור, לפנים נאמר גם על הספר וגם על ה״תולדות אדם״ שהוא ״דור דור ודורשיו וחכמיו״ ועל שניהם נאמר ״למען יעמדו ימים רבים״, והיום שניהם, גם הספר וגם האדם המה רק בני יומם.