הגיונות אל עמי, חלק א, לשבת בראשית סח

אדם הראשון והאומה הישראלית

״זה ספר תולדת אדם ביום ברא אלקים אדם בדמות אלקים עשה אתו״.

(בראשית ה, א)

א. הדור והפרנס.

״והאמר ריש לקיש וכו׳, וכי ספר היה לו לאדם הראשון? מלמד שהראה לו הקב״ה לאדם הראשון, דור דור ודורשיו, דור דור וחכמיו״ (עבודה זרה ה, א).

״א״ר יהודה בר סימן, עד שאדם הראשון מוטל גולם לפני מי שאמר והיה העולם, הראה לו דור דור ודורשיו, דור דור וחכמיו, דור דור וסופריו, דור דור ומנהיגיו, שנאמר, גלמי ראו עיניך, גולם שראו עיניך כבר הם כתובים על ספרו של אדם הראשון״ (בראשית רבה פכ״ד, ב).

נראה שאדם הראשון הכריע בזה את המחלוקת שנתעוררה אחרי אלפים שנה אצל בני בניו, זו היא המחלוקת שאנו מוצאים (בערכין יז, א), ״זה דור דורשיו מבקשי פניך יעקב סלה, פליגי בה ר׳ יהודה נשיאה ורבנן, חד אמר, דור לפי פרנס, וחד אמר, פרנס לפי הדור״.

ואמנם מחלוקת זו אנו מוצאים לא רק בגמרא, אך גם בין חכמי ההיסטוריה שבכל דור דור.

כי יש שתי השקפות שונות על מהלך ההיסטוריה, זאת אומרת, על סיבת השנויים הכבירים שאנו רואים בהתפתחות האנושיות בכלל ובהמאורעות והעלילות השונות בכל ארץ וארץ בפרט. השקפה אחת תולה את כל זאת במעללי רוחם של ״הגדולים״ הקמים בכל דור באופן שאלו הגדולים המה סיבת התנועות והתנועות גופא הנן בגדר מסובב, כלומר, שהגדולים המה המשפיעים וכל ההמון הגדול עם תנאי החיים שלהם המה רק מושפעים מהם ונגררים אחריהם, והשקפה השניה אומרת להיפך, שכל הגדולים המה רק מסובבים, מושפעים, ועיקר התנועה הוא מהדור, מההמון עם תנאי החיים שלהם, שהמה יוצרים את הגדולים לפי רוחם.

ומובן מאליו ש״דור לפי פרנס״ זוהי ההשקפה הראשונה, ו״פרנס לפי הדור״ זוהי ההשקפה השניה.

ואם כי בגמרא אין אנו מוצאים מי הוא האומר ״דור לפי פרנס״ ומי הוא האומר ״פרנס לפי הדור״, אבל מסתבר הוא, שר׳ יהודה נשיאה הוא האומר את הדעה הראשונה, כי כמובן כל נשיא מחזיק את עצמו בתור משפיע ולא בתור מושפע, בתור סיבה לתנועת החיים ולא בתור מסובב.

ועם מי הוא האמת? בודאי על כגון דא נאמר ״אלו ואלו דברי אלקים חיים״, כי באמת הא בהא תליא, הדור משפיע על הפרנס והפרנס על הדור, מנהיגי ההמון מחד גיסא הנם גם כן מונהגים ממנו מאידך גיסא, המה הסיבה לתנאי החיים מחד גיסא, אבל גם כן מסובבים מתנאי החיים מאידך גיסא, המה מחוללי התנועה וביחד עם זה גם כן מתנועעים עם התנועה.

ואת זה ראה תיכף אדם הראשון. הוא ראה לא רק את הדורשים, החכמים, הסופרים והמנהיגים, אך ראה ״דור דור ודורשיו, דור דור וחכמיו, דור דור וסופריו, דור דור ומנהיגיו״, הוא ראה, כי בכל דור ודור יש חכמים וסופרים, דורשים ומנהיגים ממינים שונים, והחכמים בדור פלוני נחשבים לסכלים בדור אלמוני ובכן הרי הדור משפיע על מנהיגיו, אבל מאידך גיסא דור דור ודורשיו - וכו׳ - דור דור ומנהיגיו, ואם הם מנהיגים, הלא שמע מינה שהדור מונהג מהם, וגם זה וזה אמת.

ב. דור דור ולעגו.

אין כל פלא בדבר אם אדם הראשון היה עניו כל כך, עד שלא מצא בעד עצמו שם יותר נאה מהשם אדם המעיד על האדמה שממנה הוא בא, באמת אין בזה כל חידוש, מאחרי שכאמור הראה לו הקב״ה דור דור ודורשיו וכו׳.

כי אמנם בזה ראה גם דור דור ולעגו, וגם אנחנו לו היינו יכולים להיות רגע כאדם הראשון ולראות את כל מה שראה הוא, והיינו רואים איך יהיו הדורות הבאים תמהים על חיינו ומלעיגים עליהם, איך הוא להם ללעג ולקלס כל מלחמותינו ונצחונותינו, תאותינו ויסורינו כשם שאנו עומדים ותמהים על חיי הדורות הראשונים ובזים להם. לו יכולנו לראות רק רגע אחד את מה שראה אדם הראשון, כי אז היינו מרגישים גם כן, כי לא רק שהשם אדם נאה ויאה לנו, אלא שהננו בעצם רק אדמה, השפלים יותר מכל הברואים אשר על פני האדמה, כולם הנם על פני האדמה ואנחנו הננו אדמה ממש.

חז״ל לא חשבו כרוכלא את כל מה שראה אדם הראשון, אבל בודאי ראה גם כן דור דור וגבוריו, דור דור ודיפלומטיו, דור דור ומדותיו, ראה את החרבות השלופות והתותחים הכבדים שניניו ונכדיו מרימים אלו על אלו וכל אחד בא בשמו של הצדק והיושר האנושי, בשם הצדק של... אדם הראשון, ומי שרואה זאת בודאי יאמר ״נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא״.

ג. הכלל גדול בתורה.

״ואהבת לרעך כמוך, ר׳ עקיבא אומר, זה כלל גדול בתורה, בן עזאי אומר, זה ספר תולדות אדם זה כלל גדול מזה״ (ירושלמי נדרים פ״ט ה״ד).

״זאת התורה אדם וכו׳ דרש ר״ש בן אחא - וכו׳ - ואתם צאני צאן מרעיתי אדם אתם, אתם קרויין אדם ואין אומות העולם קרויין אדם״ (יבמות סא, א - כך היא הגירסה בראשונים).

ואמנם את המאמר האחרון הזה משמש לחומר אצל כל שונאי ישראל להראות על השוביניזם המופרז של ישראל, שהמעט להם במה שמתפארים ערב ובוקר וצהרים ב״אתה בחרתנו מכל העמים״, אלא שעוד מרהיבים להוציא את כל מין האנושי מכלל אדם.

אבל לא דעת ולא תבונה להם להרגיש, כי דוקא המאמר הזה מראה על היחס השלילי שלנו להעבודה זרה החדשה שנתעטרה בה הקולטורה המודרנית בשם ״לאומיות״.

כי אמנם, רבי שמעון בן יוחאי אינו אומר ״ואין עכו״ם קרויים אדם״ או״אין נכרים קרויים אדם״ אלא ״ואין אומות העולם קרויים אדם״.

ומי שמודה על האמת בעל כרחו מודה, כי האומות בתור אומות שכחו, כי היה אדם הראשון בתבל, וכל המין האנושי מבלי שום הבדל בין אומה לאומה ובין גזע לגזע וגם מבלי שום הבדל בין צבע לצבע, אם שחורים אם לבנים, אם צהובים ואם אדומים, הכל המה מזרעם של אדם וחוה, ולא רק שהמלחמות מורות על שכחה זו, אך גם בה״שלום״ כביכול רשומה של שכחה זו ניכר היטב.

ואדרבא עמדו נא על פרשת דרכים, ושאלו לכל העוברים ושבים, מי ומי אתם, ותשמעו תשובות שונות, זה ישיב לכם צרפתי אני, וזה יאמר אשכנזי אני, זה ישיב פולני אני וזה ישיב בריטי אני וכו׳ וכו׳ , אבל גם אחד מכם לא יענה פשוט אדם אני.

ולכל האומות יש להן תאריך מיוחד, ומונות להן את מספר השנים בכך וכך... אבל לא לבריאת עולם רק לבריאת איש פלוני או אלמוני שאמנם הם מקדשים אותו בתור ״בן אלקים״ או בתור נביא.

רק אחת היא האומה הישראלית שהראש השנה שלה הוא לא מבריאת ״אותו האיש״ אך מבריאת אדם הראשון דוקא.

ולא עוד אלא שהיא חוגגת חג ראש השנה שהוא דוקא ראש השנה לאחרים ולא לה, כי ״מלכי ישראל מונין מניסן״ ורק ״מלכי אומות העולם מונין מתשרי״ (ראה ראש מסכת ראש השנה).

ובעוד שכל האומות יודעות רק מחגים לאומיים, הנה אצלנו דוקא החג הראשון איננו כלל חג לאומי, אך חג האנושיות כולה, אם כי אנחנו בעצמנו איננו בכלל הזה, שהרי לנו יש ראש השנה מיוחד אחר כנ״ל.

ובצדק אמר רשב״י, ״אתם קרויין אדם ואין אומות העולם קרויין אדם״, האומות בתור אומות שכחו את מקור מחצבתן הראשון, את אדם הראשון, שכחו את ה״יום הולדת״ שלו, ורק אנחנו בני אברהם יצחק ויעקב, אנחנו הננו זוכרים היטב, כי לא רק בני אברהם יצחק ויעקב הננו, אך גם בני אדם וחוה הננו.

ואם ר׳ עקיבא אמר ״ואהבת לרעך כמוך זהו כלל גדול בתורה״, הנה הוסיף על זה בצדק בן עזאי כי ״זה ספר תולדות אדם כלל גדול מזה״, מפני כי בהכלל הראשון כמעט כל אומות העולם מודות בו אם לא במעשה הרי לכל הפחות בתיאוריה, והעוול שאדם עושה לחברו נחשב לחטא על כל פנים בעיני כולם, אבל העוול שאומה אחת עושה לחברתה לא נחשב כלל למעשה חטא, אך למעשה גבורה. ואם בהכלל של ״ואהבת לרעך כמוך״ על כל פנים מודות כל האומות לכל הפחות בתיאוריה, הנה בהכלל השני גם הודאה תיאורית חסרה.

וההבדל בין ואהבת לרעך כמוך ובין זה ספר תולדות אדם הוא כההבדל בין מנה למאתים, שיש בכלל מאתים מנה ואין בכלל מנה מאתים, וב״זה ספר תולדות אדם״ יש המאתים.

ד. מה בין תפלות ישראל לתפלות אמות העולם.

אפיקורס היה אומר, ״שאלמלי האלים היו נענים לתפלותיהם של הבריות, היו האנשים כלים ואובדים שלא מדעתם, שכך מרובות הצרות, שהן מבקשות עליהן כל אחד בשביל חברו״.

ואמנם אפשר שהוא צודק בנוגע לתפלות כל העמים, אבל על כל פנים לא בנוגע לתפלותינו אנו, תפלת ישראל, כי אנו יודעים היטב מ״זה ספר תולדות אדם״, ובכל שנה ושנה אנו מתחילות את תפלותינו דוקא מ״ובכן תן פחדך ד׳ אלהינו על כל מעשיך ואימתך על כל מה שבראת״ וכו׳ וכו׳.