השגות הרז"ה על בעלי הנפש סג

רבינא אי לאו דאמר ר' יוחנן צנועין ור' דוסא אמרו דבר אחד הו"א מאן חנא צנועין ר' דוסא היא כי היכי דלא תקשי סתם משנה לר' יוחנן דכסתם יחידאה לא אמר א"נ י"ל אמוראי נינהו ואליבא דר' יוחנן כדאמרינן בעלמא לענין קבלת גרים מן התרמודיים ובשאר מקומות ונראה כי הרב אלפסי לא ס"ל דראב"י וסמך על הא דרב דומי א"ר יוחנן וכגון דבר זה יפה להחמיר בו כדברי ראב"י שמשנתו קב ונקי וכדפסק הגאון רב אחא ז"ל אבל הקושיא שהקשה הרב הזה על הרב אלפסי ממתניתין דתנן מעין שהעבירו על השוקת פסול ואמר למדנו מזה שהמעין שהעבירו מתוך הכלי אע"פ שנמשך ויוצא ממנו ועדיין המעיין מושך מתחלתו הוה כשאוב לגמרי וזו קושיא על הרב אלפסי שכתב על השאובה שהמשיכוה כולה שהיא טהורה זו בעיני אינה קושיא שלא אמרו שאובה שהמשיכוה טהורה אלא שהמשיכוה למקוה אבל מעין שיצא מתוך השוקת ומשך על הארץ אין לו טהרה כ"ז שמושך שדינו כדין שאובה ואם העמידו ועשה לו אשבורן לאחר שיצא מן השוקת לא נזכר זו במשנתינו ואין ללמוד ממנה לא להכשר ולא לפסול ואם בעלי הגמרא לא הקשו ממנה לרב דימי א"ר יוחנן אנו היאך נקשה ממנה לרב אלפסי וכל מה שאנו מרבים עליו בקושיות הם מתגלגלות וחוזרות עלינו על מה שלא הקשו בעלי הגמרא לרב דימי עוד יש לנו לומר כיון דאדחיא לה ההיא אוקמתא דר' חייא אמר ר' יוחנן דאוקמא למתניתין דבמסכת תמורה כראב"י ואוקמוה בגמרא בחשבון כלים ואליבא דיוסף בן חוני השתא דאתינן להכי לא צריכה לן לאוקמי לא לראב"י בפלוגתא ולא לרב דימי בפלוגתא לפי שמתוך דוחק פירוש משנתינו ששנינו אין המים שאובין פוסלין את המקוה אלא לפי חשבון מכלל דאיכא מ"ד שפוסלין אמטו להכי אצטרכינן לכל ההוא שקליא וטרי וכדאוקימנא דראב"י דמטהר ברבוי' ובהמשכה אקשינן עלה מכלל דלרבנן אפילו ברבוי' והמשכה נמי לא הא דאמר ר' דימי אמר ר' יוחנן שאובה שהמשיכוה כולה טהורה לומר דלא כרבנן ולא כראב"י ומתוך מחלוקתו של ראב"י באנו לדקדק על רב דימי כמאן אמרה לשמעתי' ואם היינו מעמידים רב דימי כראב"י לא היינו מוצאים זכות לדברי חכמים שחולקין על ראב"י ועל מה הוצרכה המשנה לומר מים שאובים אין פוסלין ומכל מקום אידחי ליה האי פירושא דמתניתין ואתינן לה מצד אחר לומר הא מני יוסף בן חוני היא