השגות הרז"ה על בעלי הנפש נח

יימר ודרש מרימר כולהו הוו ס"ל מיחף ביממא ומיטבל בליליא עדיף משום עיוני בגופה ובמזיא טפי ממיחף בלילה ומיטבל בלילה ומדוחק התיר רב יימר למיחף בלילה ולמיטבל בלילה במוצאי י"ט של אחר השבת ואמר אפשר דחייפא בליליא וטבלה בליליא והא עדיפא לה מהרחקת חפיפתא ג' ימים או ב' ימים ומדקאמר אפשר דחייפא דייקינן מינה שלא התיר אלא מדוחק הרחקת חפיפתה הא לא"ה מיחף ביממא עדיף וגם הכי ס"ל לכולהו רבנן דבתרייהו אלא שהיה מהם מי שהיה מתיר לחוף בליליא מתוך הדחק כרב נחמן בר יצחק דפייסה לדביתהו דאבא מרי ריש גלותא דאיקוט ולרבא נמי הכי ס"ל מעיקרא עד דשלח רבין באגרתיה והוחלפה השיטה לומר דאדרבה מיחף בליליא ומיטבל בליליא עדיף משום דבעינן סמוך לחפיפה טבילה והלין תרין לישני ברבה דלעיל דפליגי במיחף ביממא ומיטבל בלילה חדא מקמי דשלח רבין באגרתיה וחדא לבתר דהדר ביה רבא ואסיקנא והלכתא אשה חופפת ביום וטובלת בלילה והלכתא אשה לא תחוף אלא בלילה קשיא הלכתא אהלכתא לא קשיא הא דאפשר הא דלא אפשר כלומר אם בא ליל טבילתה בחול לא תחוף אלא בלילה ואם בא בשבת או ביו"ט שאי אפשר לה לחוף בו בלילה חופפה בע"ש או בעי"ט וטובלת בלילה אע"פ שהרחיקה חפיפתה והרב אלפסי כתב בהלכותיו חופפת בלילה וטובלת בלילה קשיא הלכתא אהלכתא דדרב מרימר הלכתא אשה חופפת בע"ש וטובלת למו"ש לא קשיא הא דאפשר הא דלא אפשר וזה הלשון לא נמצא בכל ספרי הגמרא שלנו וזה ממה שמחלנו לרב אלפסי ז"ל ולא השגנוהו בספר המאור כי נר מצוה ותורה אור: