השגות הרז"ה על בעלי הנפש כג

כשטמא אוי לי שמא טעיתי ולא סמך על רובה וגדולה מכל אלו שלא מנאה ר' יוחנן באותן מקומות שהלכו חכמים אחר הרוב ועשאוה כודאי זה ראיה לדברינו דכי אמרינן א"א לפתיחת הקבר בלא דם בלא דם טמא קאמרינן ולא משום דעל רובא סמכינן ואנו תמהים האיך הניח חשש דם טהור וחשש לשופעת ומדלפת אי דחז' ושפעה כנהרא ליתא כלל ומדלפת נמי מיעוטא דמעוטא הוא ולא שכיח

(יא) עוד כתב הלכך הוו להו כל ימי העונה כיום א' ושעה א' ואפילו לר' יוסי דמיקל בעונות הוסתות בשעת הוסת מודה דחיישא והא איהו הוא דכתב ברואה ראיה מרובה מתוך הנץ החמה דבתר תחלת ראיה אזלינן ואסורה בלילה ומותרת ביום ואם הכל בשעה א' הרי זה אסורה בין ביום ובין בלילה ואפילו לר' יוסי וכ"ש לר' יהודא ואם אנו חוששין לכל הנשים לשופעת ומדלפת אזיל ליה שיעוריה דרבא דאמר וכמה עונה הואיל והכל בשעה א' הרי כל הנשים אסורות יום ולילה ויותר מהמה אלא ודאי שאין לחוש אלא לתחילת הראיה ומכאן ואילך דמים שבתוך ימי נדתה הם ואינה קובעת בהם וסת כדאסיקנא בסוף פרק בנות כותים וא"ת דילמא מיקבע הוא דלא קבעא אבל מיחש חיישא ליתא דתנן אף על פי שאמרו דיה שעתה צריכה להיות בודקת חוץ מן הנדה ומדשקלינן וטרינן עלה בגמרא ילפינן שאינה צריכה בדיקה כלל לא לקבוע ולא לחוש היכא דחזיא ממעיין פתוח לפי שכל הדמים מפתח המעין הם שופעין

[הג"ה] ומ"ש הרז"ה ליתא דתנן וכו' ילפינן שאינה צריכה בדיקה כלל לא לקבוע ולא לחוש וכו'. מדברי הראב"ד ז"ל נראה אף דלא חששו בימי הש"ס למדלפות כמ"ש הרז"ה גופיה באות י' וז"ל ומדלפת נמי מעוטא דמעוטא הוא ולא שכיח אבל הראב"ד ז"ל חשש עתה בדורות האחרונים כמו הרבה דברים שאנו חוששים עתה יותר מדורות הראשונים וז"ל הראב"ד בשער הנ"ל שם ואשה זו כיון שהוחזקה בארבעה ימים או חמשה רצופים אינה בודקת עצמה ואינה יודעת אם מפסקת ביניהם או מדלפת הלכך חוששת לכולן עכ"ל והוי כמו מלתא דאיכא לברורי וחשש אולי לא תבדוק אבל חשש דדם טוהר שא"א בקיאין וכן חשש טועות לא נחוש בספיקא דרבנן זה נראה הוא סברת הראב"ד ז"ל אבל מ"ש הרז"ה ז"ל וז"ל ואם אנו חוששין לזולפת ומדלפת אזיל ליה עונה דרבא וכו' הא ודאי מהני עונה דרבא שתפרוש אותה פונה קודם התחלת ראייתה אף אם תראה תמיד בעונה קודם הלילה אסורה כל היום וימי משך הוסת הן קצור או ארון דאף לר' יוסי צריכה לחוש וזה אותה פונה מקריב: