השגות הרז"ה על בעלי הנפש כא

דיין שעתן ואפילו לר"א דל"ל אלא ד' נשים שני' קביעות וסת לפי שי"ל אם חזרו הדמים עדיין לא חזרה הוסת ועוד הטעם שנתן לדבריו מפני שכל הפסקה שבאה מחמת הגורם נסתלק הגורם חזר הוסת למקומו והגורם להפסקת עוברת ומניקת מפני שאיבריה מתפרקין ואין נפשה חוזרה עליה עד כ"ד חודש יש להשיב לדבריו של הרב שהוא מדמה חזרת הוסת למקומה לחזרת דמים למקומן וכן נאמר באשה שאין לה וסת אחר ימי עבורה ואחר ימי מניקתה חזרו הדמים למקומן ומטמאה מעת לעת א"כ הא דתניא ושוין ברואה אחר דם טהור שדייה שעתא ואסקינן לוי דאמר כתנא דשוין ואמאי הרי נסתלק הגורם ונסתם הטהור ונפתח הטמא ואע"ג דקיי"ל כרב דאמר מעיין א' הוא התורה טמאתו והתורה טהרתו מ"מ אנו מביאין ראיה מדברי לוי דלית ליה האי כללא דכייל הרב דפלוגתא דרב ולוי לאו בהדין כללא תליא מילתא ולאו משום הדין כללא פליג רב עליה דלוי דהאי כללא ליתא כלל

[הג"ה] ומ"ש הרז"ה ולמדנו דבר זה וכו' מדברי הראב"ד ז"ל נראה שסברתו אם נסתלק הגורם הוה כמו שהיתה קודם הסילוק וראיה ראשונה שתראה אחר סליקת הגורם מטמאה מע"ל אם ראייתה היה תמיד על ידי הפלגה ולא שייך לומר אורח בזמנו בא ואם היה לה וסת קבוע לימי החדש אזי באמת דיה שעתא אף בראיה ראשונה דחזקה אורח בזמנו בא כמ"ש בעצמו דחיישינן לה תיכף לעונות וסת החדש ומה שהקשה הרז"ה ז"ל ח"כ הא דתניא ושוין ברואה אחר דם טוהר שדיה שעתא ואסיקנא דלוי וכו' הרי הראב"ד ז"ל כתב דמניקת דיה שעתא כ"ד חדש אע"פ שמת בנה או גמלתו א"כ ברואה אחר דם טוהר ללוי דיה שעתא הואיל והוא בתוך כ"ד חדש והש"ס פריך נדה דל"ו לרב דאמר מעיין אחד וא"כ אם לא נסתם מעין הרי אין זו ראייה ראשונה כל זמן שלא פסק המעיין ואמאי דיה שעתה וכן פרש"י שם עין היטב בסוגיא: