השגות הרז"ה על בעלי הנפש יד

ההיא הלכתא דפסקא אחרינא לאפוקי אפילו מבית שמאי שלא החמירו כל הצורך והיינו דאמרינן בגמרא דילן כי הוו בה ר' יוחנן ור' בתנוקת כלומר בפרקין דתנוקת לא הוו מסקי מינה כדמסיק תעלא מבי כרבא כלומר שלא הוו למדים לעשות מעשה לא לדברי בית שמאי ולא כדברי בית הלל בהגיע זמנה לראות וראתה אלא בועל בעילת מצוה ופורש ואם תשאל עוד מ"ט לא פירשו הכי בגמ' במימריה דרב בבוגרת כשאמרו אבל ראתה אין נותנין לה אלא בעילת מצוה בלבד למה לא אמרו שיפרוש דהא אית ליה לרב פרישה תשובתך אין זה מקומו של הפירוש הזה להזכיר כאן הפרישה דאכתי לא נחתינן למעקרה למתניתין מקמי ברייתא ובמסקנא דאסיקנא כרבותינו שאפילו בנערה וראתה חייב לפרוש הוברר הדבר דבוגרת כל דכן הוא לפי' לא פירשו תדבר כאן אמרי סתם אין נותנין לה אלא בעילת מצוה ותו לא לרבותינו כדאית להו בפרישה מיד ולתנאי דמתני' כדאית להו בפרישה מיד בשראתה דם לאחר מכן ואפילו בו בלילה. כל זה כתבתי להגדיל תורה ולסיים. דברי הרב אלפסי ז"ל והדן אותי לזכות המקום ידינהו לכף זכות: