הר שפר פב

לומר שניהם שוים כיון דאין דעתם של בני אדם שוות א"כ מן הנמנע במציאות שיהי' שני בני אדם שוים במעלת החריפות ובשכלות הפלפול, והנה לעיל דף ז' פריך הש"ס היכי דמי אילימא דהוא מופלא והן אינן מופלאין פשיטא דמתכפר לו בפ"ע הוראה דלהון ולא כלום ובעי אתויי כשבה או שעירה כל חד וחד ואי דאינון מופלאין והוא לאו מופלא אמאי מתכפר לו בפ"ע הא הוראה דידי' ולא כלום היא אמר רב פפא כגון שהיו מופלין שניהם, ופרש"י ה"ד דכי הורה משיח בפ"ע דמורו בתרי איסורו דמתכפר בפ"ע אי דהוא מופלא ב"ד והן אינן מופלאין פשיטא דמתכפר בפ"ע דהוראה דידהו לאו כלום היא ובעי אתויי כל חד וחד מצבור כשבה או שעירה דהא תנן לעיל בפ"ק או שלא הי' שם מופלא של ב"ד דלא הויא הוראה שאעפ"י שאינו מסנהדרין שאלו הי' מסנהדרין אפי' אם קטן שבכולם לא הי' שם לא הויא הוראה כו' הכא נמי כי הוי הוא מופלא והן אינן מופלאין כי הורו בפ"ע הואיל והוא לא הי' שם עמהם פשיטא דמתכפר בפ"ע דהוראה דידהו לאו כלום היא ואי הן מופלאין והוא אינו מופלא כי הורה בפ"ע אמאי מתכפר בפ"ע והא הוראה דידי' לאו כלום היא דכיון דאינו מופלא לא ידע מה קא מורה ולא הוה הוראה מעליא כו', ומדברי רש"י משמע דלענין הוראת ב"ד לצבור בעינן שיהי' הסנהדרין שלא ימצא חכם מופלא יותר מהם ואם יש מופלא יותר מהם שלא הי' עמהם בהוראה אזי לא הויא הוראתם הוראה, אבל בכהן משיח שהורו לעצמו לא בעי שיהי' מופלא ב"ד דוקא רק שיהי' חכם מופלא ראוי להוראה דאל"כ לא ידע מה קא מורה כמובן למעיין בדברי רש"י וכן משמע ברמב"ם ז"ל דבמשיח כתב דבעי שיהי חכם מופלא ראוי להוראה ולא כתב שיהי' מופלא ב"ד דוקא אבל בהוראת סנהדרין כתב דבעינן שיהיו כולם ראוין להוראה וגם שיהי' ראש ישיבה עמהם היינו המופלא שבהם

ומעתה נבא ליישב קו' הב"ש עפי"מ דאיתא בנדרים דף ל"ח דפלפול התורה לא ניתנה רק למשה רבינו ע"ה והוא נהג בה טובת עין ונתנה לישראל א"כ בשעה שניתנה תורה לישראל הי' הרצון מאתו ית' שילמדו התורה בכל כללותי' ופרטותי' כנתינתה מסיני ולא שיחדשו דבר מדעתם ע"י פלפול וחריפות א"כ הי' אפשר לאשכוחי שיהי' הכהן משיח והסנהדרין שוים בחכמה שהרי הסנהדרין של ע"א היו החכמים היותר גדולים ובקיאים בכל התורה וכמו כן הכהן משיח צריך להיות הכהן הגדול מאחיו בחכמה והי' ג"כ בקי בכל התורה א"כ כיון דשניהם שוים בחכמה יש לכהן משיח דין קדומה מפאת מעלתו שהוא כהן גדול ולכך הוקדמה התורה לכתוב פרשת כהן משיח ברישא, אבל אחר שנהג מרע"ה טובת עין ונתן לישראל פלפול של תורה א"כ תו לא משכחת שיהיו הכהן משיח והמופלא שבסנהדרין שוים בחכמה כיון דהסנהדרין היו גמירי וסבירי בקיאים וחריפים א"כ אף שהכהן משיח הי' ג"כ גמיר וסביר מ"מ במעלות החריפות הוא מן הנמנע שיהי' שני בני אדם שוות בה כנ"ל ולכך פתח התנא ברישא בהורו ב"ד משום דממ"נ יש להוראת ב"ד דין קדומה להוראת כהן משיח דאם המופלא שבסנהדרין הוא יותר מופלא מן הכהן משיח א"כ יש להב"ד דין קדומה ואם הכהן משיח יותר מופלא מהם א"כ לא הויא הוראתם הוראה אלא א"כ הורה הכהן משיח ג"כ עמהם וא"כ גם הוא בכלל הורו ב"ד כמובן, אבל הורה כהן משיח לעצמו יכול להיות באם הוא רק חכם מופלא ראוי להוראה אף שאינו מופלא כמו הסנהדרין כנ"ל

ועפי"ז יהי' נעוץ סוף המסכת לתחלתה דמסיים ממזר ת"ח קודם לכה"ג עם הארץ דהיינו דכל הגדול מחבירו בחכמה קודם את חבירו ולכך פתח התנא בהורו ב"ד תחלה כנ"ל

, ומעתה מיושב ג"כ קי' הנ"ל אמאי פשיטא להו דחריף ומקשה או מתון ומסיק חד מינייהו עדיף רק דאיבעי' להו הי מינייהו עדיף ולפי האמור שפיר מוכח דחד מינייהו עדיף דאל"כ עדיין קשה למה פתח התנה ברישא בהורו ב"ד הא שפיר משכחת לה שיהי' הכהן משיח והסנהדרין שוים בחכמה דאחד יש לו מעלת חריף ומקשה וחבירו יש לו מעלת מתון ומסיק אלא ודאי דחד מינייהו עדיף כמובן

ולפי האמור יתפרש גם ההדרן עלך בדרך זה, רבי זירא חריף ומקשה ורבה בר רב מתנא מתון ומסיק מאי תיקו, ואין לומר דהסברא נותנת דשקולים הם משום דיש לכל אחד מעלה