חנה אריאל ויקרא צח

בראשית ד' א' ע"ב, ויש לבאר בקצרה ענין המאמר ההוא. יעוי"ש לשון המאמר עד כלא סתים כקדמיתא. ופי' מ"ש שאו מרום עיניכם לאתר דכל עיינין תליין לי' ומאן איהו פתח עינים. פי' פתח עינים. כשמו כן היא פתיחת עיני האדם לאסתכלא ולמנדע ענין האלקות ולראות כבוד ה' המלא את כל הארץ גם אחר שנבה"ע כמו שהי' הוא לבדו קודם שנבה"ע כמ"ש בלק"א פל"ג (ומ"ש שם מפני שכל הנמצאים בטלים וכו' עיי"ש. הוא עבודת האדם להמשיך עליו ענין האמונה ולבטל שכלו ודעתו הקשורים בהרגשת ישות העולם. אבל כנוח עליו רוח האמונה עצמה א"צ לשום טעם והסבר כלל כי בא עד בחי' הכרת והרגשת ענין האלקות עצמו שאין עוד מלבדו וממילא אין העולם וישותו סותר כלל לאחדות הבורא כי בבחי' ומדרי' זו קלשא לה לגמרי הרגשת ישות המציאות וד"ל). ולראות ראי' זו בבחי' ראי' חושיית כמ"ש בלק"א פכ"ט הוא פתח עינים פתיחו דעיינין **הג"ה וראי' בל"א (גיעפנט די אויגין צו וויסין וואס גאט איז) היינו ידיעת דמה "שהוא ולא דהוא עצמו (שא"א לידע אותו כידוע המאמר אלו "ידעתיו "הייתיו) וכמ"ש בע"א ע"פ לא נודעתי להם ולא אמר הודעתי משום דבבחי' "הוא עצמו אין לך דבר. חוץ ממנו שיפול עליו לשון שיודע אותו. אבל ידיעת:

מה שהוא הוא בחי' נוקבא שלו והוא אור נאצל מע"ס לבנות:

בנין הנוק' שהיא אחת מצלעותיו ית' פסיעה לבר שחיברה המאציל מתחלה להאיר בעולמות והיא בחי' ממכ"ע. והגדלתה ע"י הבנין הוא עד בחי' פתח עינים האמור. שהוא בחינתה בבחי' בנין באצילות. ובתינתה באצילות בלא בחי' בנין הוא רק בחי' כלות הנפש נקודה תחת היסוד וכו'. ובחי' הזווג ויחוד דו"נ הוא עבודת התומ"צ למעלה. כמו האבות ולמטה כאשר קכ"ו וכו' ונק' שכינה ששוכן בתחתונים ועי"ז יודעים את כבודו וזה:

נק' מרום כדלקמן:

** ובחי' זו נק' רזא דאחד. פי' שהאחד נגלה לא בגילוי גמור רק בסוד ורזא. אבל ע"י בחי' פתח עינים הלזו יוכל לבוא לבחי' אחד ממש שהוא רזא דמהימנותא הנז'. פי' שהוא סוד גמור ונעלם ואינו מתגלה כלל כ"א אחרי שיזכה האדם למהימנותא ר"ל האמונה עצמה. פתח עינים הלזה. וז"ש שם במאמר הנ"ל ותמן תנדעון דהאי סתים עתיקא דקיימא לשאלא ברא אלה ואלה הוא ו"ק דז"א. אחד עצמו האמור דקיימא לשאלא ולאתבא. כמ"ש כי שאל נא לימים ראשונים וכו' כידוע. ועתיקא דקיימא לשאלא ולא לאתבא הוא בחי' בינה שנק' מ"י כידוע וכמש"ש אח"כ. ושם אמר ג"כ דבי' תליא כולא והיינו כמ"ש בגמ' מי שאמר לשמן וידליק יאמר לחומץ וידליק. אבל לעילא לית תמן שאלה היינו מחכ' דאור אבא ולמעלה אין שם בחי' שאלה והוא עתיקא דלא קיימא לשאלא. וביאור כ"ז הוא ע"פ הידוע בתירוץ קושיית החוקרים. שחידוש העולם הוא בחי' שינוי באלקות מצד עשיית החדוש (כי השינוי מצד הרצון לחדש. כבר תירץ הרמב"ם ז"ל במו"נ. שמאחר שא"א לומר שנעדר ממנו ח"ו כח הרצון א"כ הרי זהו ענין וכח. הרצון לרצות וכו' ואכ"מ להאריך בזה) שע"כ כח הפועל בנפעל וא"כ ה"ז שינוי והתירוץ לזה ידוע שאין עשיית חדוש העולמות בבחי' שפע רק בבחי' אור וגילוי כי אור א"ס הוא כל יכול וכוללם יחד כידוע. וכשעלה ברצונו לברוא העולמות האיר אור מפרט זה דעולמות הכלול באא"ס ע"י בחי' הכלים המגבילים הארת האורות כידוע. ולכן אא"ס שבאצי' נק' עתיקא ועתיק יומין לשון זקנה שמעולם הוא שמך ואין שום התחדשות מצד עצמות האוא"ס. ואו"א זו"נ הם מלבישים לאא"ס שבכתר כידוע. ואמנם עו"א אף שגם הם בחי' דו"נ מ"מ הם בחי' פרצוף א' וכמ"ש בזוהר בראשית דכ"ב. כי

אחד קראתיו דכר ונוקבא וע"ש במק"מ. אבל או"א זו"נ הם דו"נ בשני פרצופים גמורים. ולעולם בחי' הדכר הוא גילוי בחי' עתיקא הנ"ל בבחי' הוא עצמו ובחי' הנוק' הוא בחי' "מה שהוא עצמו כנ"ל הבא ומאיר ומתתקן בבחי' העולמות אך בבחי' עו"א הוא בבחי' אפס ואין ולכן אין שם רק פרצוף א' כי הגילוי הבא בעולמות מהם הוא