חנה אריאל ויקרא ז

מצות כי כל מצוה שהם עושים אפי' שלא בכונה כלל הרי נעשה ענין המצוה כנ"ל. אלא לפי שהם פושעי ישראל ומתלבשים בקליפות הטמאות שאין להם עלי' כידוע לכן גם המצות שעושים שקועים בקליפות שלא יוכלו לעלות ולהיות מהם בחי' ונגלה כבוד הוי' הנ"ל ואדרבה הם מוסיפים כח בקליפות עי"ז עד שישובו בתשובה שלימה ויטהרו נפשותם מטומאת הקליפה אז גם המצות שהמה מלאים להם יעלו מטומאת הקליפות אל היכלות הקדושה כפי ערך מדרי' התשובה שיעשו. וכ"ש מי שאינו בכלל פושעי ישראל ח"ו רק שאינו שם על לבו ענין מלכות שמים ותורה ועבודת הש"י. ואעפ"כ הוא עושה תומ"צ כפי ההרגל ומצות אנשים מלומדה דודאי נעשה ענין המצות על ידו ככל הנ"ל. אלא שהמצוה לא יכלא לסלקא ולמיקם קמי' ה' ב"ה (כידוע מאמר זוה"ק דכל פקודא דלאו איהו בדו"ר לא סלקא ופרחא לעילא) פי' כי עדיין מה שנעשה ע"י המשכת שם הוי' ב"ה עודנו מלובש ומעוטף בק"כ צירופי אלקי' המעלימים על שם הוי' ב"ה. וא"ת א"כ מה חידשו בעשיית המצוה וק"ל. התירוץ ע"ז הוא ענין הבירורי' הידועים שעכ"פ נברר הכח דנוגה שבגוף מעשה המצוה שהי' יכול להיות נעשה בו וממנו דבר הרשות שאין בכח ובחי' גילוי שם הוי' ב"ה כלל (ואפי' דבר איסור היו יכולים להיות שאין לו עלי' לעולם כידוע וכנ"ל). ועכשיו נתברר הכח דנוגה הזה שבגוף המצוה לסט' דקדושה ממש ובתוקף כחו לגלות שם ה' ב"ה. אלא שעדיין הוא מעוטף ומלובש במדרי' הנוגה. כמשל סמי הרפואית הצריכין בישול ותיקון עד שתצא כח הרפואה שבהם אל הפועל וכמה מעלות טובות למקום עלינו לתקן את מעשי המצות הללו להוציא כחם אל הפועל ע"י הצדיקים או בכמה דרכים לפניו ית'. אכן יש מדרי' למעלה מזו ונק' ג"כ רק בשם מעשה המצות. והוא מי שלבו גם הוא דבוק לגמרי בעניני עוה"ז דוקא. אך רוח ה' נוססה בקרבו ואינו מניחו ללכת אחר עסקי עוה"ז ככל חפצו עד שיצא ידי שמים לעשות כל מה שמוצא א"ע יכול לעשותו לעבודת הבורא. וזה נק' דו"ר טבעיי'. ובזה האופן יש להמצוה עלי' מעשי' ליצי' ששם החיות שהם טבעיי' באהוי"ר שלהם (ואם ע"י שרוח ה' נוססה בו לא יניחנו גם מבלתי התבוננות והתיישבות לפי כחו בכונת המצות או התפלה בטעם ודעת. זה נק' דו"ר שכליי' ועולה למדרי' עולם הברי' אם הוא מתפעל בדו"ר מההתבוננות. ואין להאריך בזה כי כ"ז מבואר בתניא). אמנם גם זה נק' רק שנפשו צמאה לה' כמ"ש בתניא פ"מ ועליו קובל הנביא הוי כל צמא לכו למים. כי הגם שיש התעוררות לחיי הנפה"א. אבל כשעכ"ז מקושר מאד בעניני עוה"ז אף דלא סגי לי' שלא יעשה כרצון הנפה"א אבל אינו מרוה צמאונה ככל חפצה וע"ז קובל הנביא כנ"ל. אך מבואר שם בתניא שיש מי שטועם מעין עוה"ב בהשגתו ועבודתו. והיינו כשמתאמת אצלו בדרך ידיעה והשגה מענין אחדות האלקות עד שנפשו ולבו קשורים בדעת והשגה באלקות שאז בודאי ממילא יש לו אהוי"ר כי מאחר שהאלקות נגלה בהשגתו א"א כלל מבלתי אהוי"ר. כי מה שבנ"א אינם יראים ממלכות המלך הגדול והקדוש ב"ה ומשתוקקים לקבלה באה' הוא מחמת ההעלם וההסתר כנ"ל שנעלם מהן האלקות ב"ה. אבל אם ע"י השגה ודעת מגיע לדעת את ה' א"א מבלי אהוי"ר (ומ"ש יודע רבונו ומכוון למרוד בו היינו שיודע בידיעת בית רבו או אפי' בידיעת חכמתו שהשיג כבר אבל אותה השעה הוא פונה עורף ואינו רוצה להסתכל ולהגיע בהשגתו עד האלקות ב"ה). ונפשו ולבו הכולל כל כחותיו של האדם נמשכים אל ה' לדבקה בו בכל לב ונפש זה נק' בחי' פב"פ שבשעת ההשגה ודעת כל כחותיו מסכימים שאין קדוש כה' והוא החיים והטוב האמיתים אפס זולתו שום דבר וענין (אף שכשיסור לשום דעתו במילי דעלמא טבע התקשרותו בתאוות עוה"ז לא ניזוזו ממקומן כלל. מ"מ בשע"מ הטרדא בטו"ד והתפעלות הדו"ר הוא בבחי' פב"פ). ובאופן הזה קיום המצות הוא מעין עוה"ב שאין שום עסק וענין כנגדו לבטלו ח"ו. זהו נק'