חנה אריאל ויקרא ו

פרשה ויקרא

ויקרא אל משה וגו'. פשט הענין לפי שנא' ולא יכול משה לבוא אל אוה"מ כי שכן עליו הענן. ס"פ פקודי לכן צ"ל ויקרא. וא"כ י"ל למה הפסיק בספור ובהעלות הענן וכו'. גם שלפי"ז משמע שע"י הקריאה הי' משה יכול לבוא אל אוה"מ, א"כ למה נא' וידבר ה' אליו מאוה"מ באוה"מ הול"ל בפ"ק דיומא דרז"ל מפסוק זה לאמר מנין לאומר דבר לחבירו שהוא בבל יאמר ת"ל לאמר לא אמור בדברים. והיינו לפי שאח"כ אמר דבר אל בנ"י וכו'. א"כ לאמר זה מיותר לדרשה. וי"ל למה דוקא מפ' זה דרשו כן הלא כ"פ כתיב כן. וגם בפ' תרומה הקודמת. ועוד יל"ד מ"ש אדם כי יקריב מכם שלפי סדר הל' הול"ל אדם מכם כי יקריב. בפ' החדש וידבר ה' אל משה ואל אהרן באמ"צ לאמר. למה נז' בתו' שהי' באמ"צ מה שידוע בלא זה לפי הענין ומה נ"מ בזה הי' באמ"צ. החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה. כפל הדברים בענינים ומלות שונות. בסוף פ' פקודי וידבר ה' וגו' ביום החדש הראשון באחד לחדש תקים את המשכן וגו' וכו' וכו'. ולבסוף כתי' ויעש משה ככל אשר צוה ה' אותו כן עשה והיינו שעשה ההקמה וכל הסדר האמור ושוב נא' ויהי בחדש הראשון וכו' הוקם המשכן. ועוד אח"כ אומר ויקם משה את המשכן. כ"ז צריך להבין. וכן מה שבכל פרט ופרט ממה שעשה כתוב בכל א' מהם כאשר צוה ה' את משה, וכל זה אחת שכבר נאמר ויעש משה ככל אשר צוה ה' כן עשה

יש לבאר תחלה בענין תומ"צ שנז' בהם לשון מעשה המצות וקיום המצות. הנה תמצית ענין מעשה המצות הוא ענין וצונו (שאומרים בברכת המצות אק"ב וצונו). פי' שמקבלי התו' דוקא הוא אשר יש בהם הכח שע"י עשייתם יהי' הדבר הנעשה נק' בשם מצוה אבל מי שלא קבל התו' אין עשייתו נק' בשם מצוה כידוע מענין תורת שחיטה ותורת גיטין וקדושין וכתיבת סת"מ וכה"ג כידוע. והיינו רמ"ח פקודין רמ"ח אברין דמלכא. ופי' אברין דמלכא כמו שע"י משיכת אבר האדם נמשך גם חיות האדם בכח המשיכה של גוף האבר אף שבעצם החיות אין להמושך כח לאחוז בו כלל כי הוא רוחני ונבדל מחוש המישוש דמשיכה. ככה אי' בזוה"ק דתרי"ג מצות תליין בשם הוי' ב"ה כענבין באתכלא כי שם הוי' ב"ה הוא המהווה הכל והוא עיקרא ושרשא דכ"ע כי אין בהם רק כחו ית' (כי מאפס ואין נבראו בכח מאמרו ית'). והי' ראוי להגלות ע"י העולמות המתהווים ליש בכחו ית' ענין הוויתו ב"ה (והי' בטל מציאות ישות העולמות כי באמת אין עוד מלבדו גם אחר שנבה"ע וכו' כמ"ש בתניא ח"ב). אלא ששם אלקי' הוא מגן להעלים אור שם הוי' ב"ה וע"י ק"כ צירופי אלקי' הולך ומתעלם עד הישות הגמור הנפרד לגמרי עד שיוכל להיות כחשו בה' ויאמרו לא הוא אלא העולם מעצמו עומד. וזהו שיש לישראל כח מעשה המצות (שניתן למקבלי התו') שעל ידיהם דוקא נמשך גילוי דשם הוי' ב"ה הנבדל ומרומם ע"י גוף המצוה דתליא כענבין באתכלא וכמשיכת אבר שעי"ז נמשך גם החיות (ומבואר בכ"ד שעכשיו המשכה זו היא בחי' מתן בסתר ולעתיד יתגלו המצות ונגלה כבוד ה' שנמשך על ידם בבחי' מתן בסתר הנ"ל). וכח זה ישנו לכל מקבלי התו' עד סוף כל הדורות. כי הוא הוטבע בנפשותם שתהי' נעשית פעולה זו ע"י מעשה המצות שלהם. וזהו וצונו מל' צוותא שנתחברו כבי' אברין דמלכא ב"ה אל אברי הנשמה ורוח ונפש של כל ישראל ע"י מתן התו' אנכי הוי' אלקיך כידוע ומבו' בכ"ד וכמו סמי הרפואות שפועלים פעולתם מבלי שום הרגשה לסמים עצמם מה שהם פועלים באדם. וז"ש פושעי ישראל מלאים