חנה אריאל ויקרא כט

בכח זה דמצות ה' עליהם משס"ה גידין עליונין. אלא שבאמת לא נצטוו ולא באה המצוה ע"ז בפירוש. וע"ז רומז המרכא כפולה לומר שלא הי' שום מצוה ע"ז. ולגבי אש זרה לא בא כלל כח הדכורא ליתן בהם כח להעלותו בקטורת וגם לא כח כחה של מצות הקטורת שנאמרה סתם. ותצא אש מלפני ה' וגו'. ויאמר משה הוא אשר דבר ה' לאמר. לאמר זה הוא לשון חשיבות ורוממות המעלה. כמו את ה' האמרת היום וה' האמירך וכמו יתאמרו וכו'. בקרובי אקדש שבאנשים הקרובים תתגלה קדושתו העליונה עד שלא ירימו יד ורגל בכח הבחירה שלהם כ"א מה שיופיע עליהם מלמעלה. רק על פני כל העם אכבד. פי' אקבל מהם כבוד שיכבדו אותי בנדבת לבם דוקא (כידוע שענין הכבוד אינו ממה שמוכרח האדם לעשות כ"א מה שעושה מעצמו דוקא). שזהו ענין העבודה במשכן כמובן ממשל העבודה ברחיים הנ"ל. אבל בקרובי אקדש כאמור ואש ה' תאכלם מבלי היות להם שום כח נדיבות ובחירה. וכן הי' לשני בני אהרן ותצא אש מלפני ה' וגו'. אך הי' לו לאהרן לומר וביום השמיני ימול. תפש המדרש לשון הפסוק בדרך צחות והכונה הוא בלשון בתמי'. וכי גם ביום השמיני שהוא תכלית גדלות כח בחי' הנוק' שענינה הוא כח ההעלאה גם אז ימול ויכרות בחי' כח הנדיבות, אך ממה שאמר משה בקרובי אקדש בבחי' קדושה דוקא כנ"ל. והיינו כמ"ש לא ברוח ה' ולא באש ה' כ"א אחרי האש קול דממה דקה ואז דוקא הנה ה' עובר. נתגלה ענין הדממה לאהרן ולכן וידום אהרן

פרשה תזריע

וידבר הוי' אל משה לאמר. אשה כי תזריע וילדה זכר. אמרו בגמ' אשה מזרעת תחלה יולדת זכר. איש מזריע תחלה יולדת נקבה. וי"ל הענין בטעמו. וטמאה שבעת ימים כימי נדת דותה. ופי' מ"ש כימי נדת דותה היינו שלא ביאר כאן משפטי הטומאה של היולדת מה הם. ועז"א כימי נדת דותה שדיני טומאה זו כדין הטומאה של הנדה. וביום השמיני ימול י"ל שבפרשיות הללו אינו מדבר רק בעניני טו"ט. ולמה הזכיר דין המילה. וכבר נאמרו דיני המילה בפ' לך לך. ורז"ל אמרו מפני מה מילה בשמיני כדי שלא יהיו הכל שמחים (בשמחת ב"מ) ואביו ואמו עצבים. וי"ל הלא גם קודם מ"ת כתי' ובן שמונת ימים ימול וגו' ועדיין לא הי' דין טו"ט נוהג. אח"כ פ' נגעים כתי' וידבר ה' אל משה ואל אהרן. ובפ' מצורע וידבר ה' אל משה לאמר זאת תהי' תורת המצורע. ואח"כ וידבר ה' אל משה ואל אהרן דין נגעי בתים. ואח"כ דין איש כי והי' זב מבשרו וגו' נאמר ג"כ אל משה ואל אהרן. וצוה הכהן ולקח שתי צפרים חיות טהורות, ואמרו בגמ' הוא עשה מעשה פטיט לפיכך מביא הקרבן פטיט מל' פטפוטי עופות. והוא עשה מעשה פטיט היינו לה"ר. שהנגעים באין על לה"ר. ובפ' שמיני וידבר ה' אל אהרן יין ושכר וגו' נאמר לאהרן לבד. ובדיני זאת החי' אשר תאכלו כתי' וידבר ה' אל משה ואל אהרן. י"ל את כל השינויים הללו. אמרו בגמ' ר"י אומר כללות נאמרו בסיני ופרטות באוה"מ. רע"א כללות ופרטות נאמרו בסיני ונשנו באוה"מ ונשתלשו בערבות מואב

כבר נת' בפהקו"ד ענין המצות שהוא שבמ"ת אנכי ולא יהי' לך שמפי הגבו' שמענו בא בישראל הכח אלקי שכשיעשו הם דוקא מצוה כמאמרה תהי' מצוה שהוא שם הוי'. י"ה נחלף בא"ת ב"ש על מ"צ. והיינו שבמצוה שעושים ישראל הם מביאים כח הוי' ב"ה בעולם. דהיינו הוי' אלקית נצחיית (וכמשי"ת לפנינו בענין וילדה זכר). רק שהוא מתן בסתר כמ"ש בכ"ד לכן נחלף הי"ה. וענין הכח הזה בישראל לעשות המצוה ולהיות