חנה אריאל ויקרא כח

שכח המצוה הוא כח הדכורא והיינו אתערותא דלעילא (ובזה טעו בני אהרן וכדלקמן). וידוע שמצות צריכין הכוונה דלצי"ח דהיינו הודאה והסכמה בלב על האדנות של האדון ב"ה ועל שעבוד העבדות שמוטל עלינו כטבע ממש. כי טבע העבד (הבלתי מתפרץ כמ"ש היום רבו עבדים המתפרצים וכמ"ש במק"א) להיות נשמע לקול האדון כטבע אברי האדם להיות נשמעים לרצונו וכמ"ש בעמ"ו באריכות קצת. וזה הוא כח הדכורא שיש בישראל, ולכן אומר הכתוב ויקחו את אשר צוה משה. שמה שלקחו בנדיבת לבם ע"י דיבורו של אהרן כנ"ל לא לקחו אלא את אשר צוה משה במצות ה' דוקא כאמור. וזהו ויעמדו לפני ה' כעבד נאמן לפני אדונו דהיינו קבלת העבדות הנ"ל. ויאמר משה זה הדבר אשר צוה ה' תעשו. פי' זה הדבר מה שאתם עשיתם עתה שהוא העמידה לפני ה' תעשו תמיד ואז ירא עליכם כבוד ה'. והיינו כמשנת"ל שפ' הארה דדוהמ"ד לא בא לתקן את טבע האנושי שלהם (כפ' העיקרי הנ"ל). אלא שהגם שלא נתהפכה ונתתקנה הטבע לגמרי אעפ"כ יוכלו עכ"פ לראות כבוד ה' ע"י המשכן כנ"ל. אך צריך לזה עכ"פ ההכנה לפי שעה לקבל על עצמם את עבדות הגמורה דעמידה לפני ה'. וזהו זה הדבר כאמור פירושו. תעשו לפי שעה שתרצו וירא אליכם כבוד ה'. (ויבין המשכיל מזה שגם מי שאינו צדיק ולא נתהפכה נפה"ב שלו לטוב. עכ"ז יוכל להסתכל ביקרא דמלכא. אך בתנאי שיקבל ע"ע הביטול הגמור דעבדות ועמידה כנ"ל). ע"י המשכן ועבודת אהרן ובניו בו. שהרי העבודה היא כח הקבלה לקבל אור כבוד ה' כמובן ומבואר מהמשל. ולז"א ועשה את חטאתך ואת עולתך וכפר בעדך ובעד העם (בעד ר"ל פנימי' כמו מבעד לצמתך וכלומר תיקון והכשר הגוף להיות ענין אלקי נפעל ע"י תנועת מעשהו). כי עבודת אהרן היא ההעלאה מאת העם וגם הוא הגורם את ההעלאה כמובן הכל מן המשל. לזה צריך כפרת וקינוח הגוף מלכלוך הטבעי לו וגם לעם לצורך ההעלאה. והוא ע"י קרבן אהרן דוקא המכפר על העגל אשר עשה אהרן שבו חאבו באימא. והי' מניעה לענין ההעלאה. וע"י קרבן אהרן נתכפר הוא והעם. ואין להאריך כאן בזה יותר. והקרב את קרבן העם וכפר בעדם היינו לצורך הקבלה שיוכלו לקבל מן פרי עבודת המשכן כנ"ל. ובזה אין צריך רק לעם ולא לאהרן ובניו שכבר נאמר בהם ואתה הקרב אליך וכמ"ש בפהקו"ד. וכן הי' וירא כבוד ה' אל כל העם וכמ"ש ונקדש בכבודי. וכן ושכנתי בתוכם. היינו יחוד קובהו"ש שזהו ונועדתי שמה לבנ"י כמשנת"ל ועי"ז ונקדש ישראל בכבודי שכבודי עליהם ממש יראה בהתפעלות אלקות דוקא ודירה בתחתונים כנ"ל. והנה איתא שבני אהרן אמרו מתי ימותו שני הזקנים הללו ואני ואתה ננהיג את הדור. והוא פלאי וכי לא ידעו הפלאת ערך משרע"ה עליהם וכבר נאמר ונגש משה לבדו אל ה' והם לא יגשו וכן באהרן קדוש ה' בשמונה בגדים מה שלא הי' להם כן. אך הענין הוא כמו שידוע שתיקון העולם ונגלה כבוד ה' וגו' הוא דוקא ע"י האדם נשמה בגוף תחתון וחומרי מדריגה נמוכה מעין עוה"ז. ולכן על ידו דוקא יבוא תיקון העולם החומרי. ולזאת אמרו שני בני אהרן שהי' להם נשמות גבוהות מאוד וכאשר נגלה כבוד ה' ביום השמיני ראו אור יחודו ית' בבחי' ראי' חושיות שאלדח"מ וחשבו שע"י כן יוכלו להעלות את כל חומריות העוה"ז. רק שהזקנים הללו הם מנהיגי הדור ומעלתם ומדריגתם, נפלאה מערך מדרי' חומריות העולם. ולכן צריך שיתצמצם אור ה' בנפילת אש ה' על המזבח דוקא. אבל לפי כח של מדרי' שלהם כבר יוכלו להעלות כל מיני אש שיהי' במדרי' אש ה'. אלא שאין הדור מתנהג על ידם עתה אך עכ"פ הם לעצמן לקחו גם אש זרק אשר לא צוה אותם פי' שלא בא עליו כח מצות ה' מבחי' הדכורא כנ"ל ולכן הוא במרכא כפולה ולא בטפחא כי בטפחא הי' מורה כפי' הבעה"ט שהצווי של לא צוה אותם שלפי"ז היינו שבאה מצות ה' בבחי' הדכורא שלא להעלות אש זרה וא"כ היו צריכים למרוד א"ו בכח