חנה אריאל ויקרא כג

הקמת המשכן. ולפי דרז"ל שאמרו מלמד שהי' משה מקים את המשכן בכל יום ומפרקו (עד יום השמיני) י"ל מהו אומר ופתח אוה"מ תשבו שבעת ימים ולא תצאו וכו' אם המשכן מפורק אנה ישבו. וכ"ש למ"ד יש מוקדם ומאוחר בתורה שאין הענין מובן כלל וגם מה שנראה מוכרח מן הפסוק שמצות סדר הקרבנות נאמרה אחרי הקמת המשכן כמ"ש ויקרא אל משה מאוה"מ לאמר ונראה ודאי שהמלואים נמשכו ונעשו אחר צווי הקרבנות

אנת הוא חד ולא בחושבן. לית לך שם ידיעא. היינו למהו"ע אחה"פ. וכשעלה ברצונו לברוא העולמות נתצמצם בע"ס בלי מה כידוע. וז"ס תחתונות נק' ז' ימי הבנין שמהן ובהן הוא מציאות העולמות ולאנהגא בהון וכו' (והג' ראשונות נק' סתימין כמשל שבאדם התחתון אין הכונה והשכל שלו מגולים במעשה ודברי הצווי אל המעשה). והן שמות שאינן נמחקין. וע"י השמות הללו נמשך ענין האלקות בעולמות וכנגדן יש ז' מצות בני נח שהוא סדר האלקי לקיום העולמות. וכשמלא הארץ חמס אז קץ כל בשר בא וכו'. אמנם לישראל עמו נגלה בחי' אדה"ע ברמ"ח אברין ושס"ה גידין. והענין כי השמות שאינן נמחקין הן בחי' צמצום אא"ס להאיר בערך העולמות שהן מילין דהדיוטא לגבי' כידוע. רק שלא תהו בראה לשבת יצרה. שהבריאה דעולמות שע"י ז' ימי הבנין שהן ששת ימים שעשה ה' את השמים ואת הארץ חג"ת נה"י. ובדבר ה' שמים נעשו שהוא בחי' המל' כידוע ומבואר בכ"ד. כ"ז הי' רק לפי שנתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים. דהיינו מהו"ע כבי' שבא בבחי' אדם (דשם מ"ה החדש). והוא בחי' דכר ונוק' כמ"ש בפהקו"ד שז"ש זכר ונקבה בראם ויקרא שמם אדם וכידוע ומפורסם כ"ז. ובגמ' הקב"ה ושכינתי' הוא חיבור מהו"ע בישראל בבחי' דכר ונוק'. בחי' דכר הוא ענין המצות שניתנו לישראל במ"ת בדבור אנכי הוי' אלקיך. דהיינו שבא בהם החיבור אלקי שמחמת זה הם בני מצות כידוע דרמ"ח מ"ע הן רמ"ח אברין דמלכא. והחיבור שלהם בישראל הוא כח המצות שכשהם עושים מצוה כמאמרה היא עולה לשם מצוה כידוע בענין תורת גיטין תורת שחיטה וכו'. וכן שס"ה גידין כשנתחברו בישראל נמצא בהן בישראל ענין השס"ה ל"ת. כידוע ומבואר בענין עד שלא באת לידי מדה זו אכלת חלב אי אתה ענוש כרת וכו' ויתכן לפרש עם זה מארז"ל אנכי ולא יהי' לך מפי הגבו' שמענום (והשאר ע"י משה כמשנ"ת) דהיינו החיבור דאברין וגידין שלמעלה להיות כמ"כ בחי' אברין וגידין בישראל. ומעשה המצות עפ"י ידיעת התורה נתן לנו ע"י משרע"ה שהוא בחי' הדעת דכלל ישראל. והיינו מ"ש בזהר משה שוש' דמלכא שהוא המביא את המלך מה"מ הקב"ה להיות נודע בישראל ידיעת תורת המצות לעשותם וכן ידיעת סודות התו' עפ"י חכ' הקבלה שע"ז נאמר משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע. דרב גוברי' דמשה שכאשר נגלה ה' בסיני לתת לעמו תורה בדברות אנכי ולא יהי' לך כו' קבל הוא בעצמו גם כל הסודות דתומ"צ. אך יהושע וכל ישראל לא היו יכולים לקבל מעצמם אפי' ממשה. אלא הוא הי' צריך לפעול בהם הקבלה ע"י בחי' מסירה בכח שלו דוקא. והנה ידיעה זאת דנגלה ונסתר דתומ"צ שקבלו ממשה איננה רק ידיעה בנעלם ומופלא מהם לגמרי. כמשל מי שלמד חכ' הרפואה ויודע שסם הנק' כך וכך יפה לחולי שנק' כך וכך שאין תועלת מחכמתו לפעול בעצמו כלום. רק אם יגיד למי שיודע מה הם הסמים ומה הוא החולי הוא יכול לרפוא ע"י דברי החכ' של זה שלמד החכ'. כמ"כ אין פעולת לימוד ומעשה תומ"צ גליא רק קמי' שמיא. ולזאת אמר הקב"ה ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם והוא ענין בנין הנוק' הידוע בסה"ק. וכבר נת"ל בפ' שיש ב' בחי' פרצופי הנוק'. פ' העיקרי הוא בא"י דוקא בבהמ"ק בית עולמים. ובמדבר הי' פ' קערה ענין בנין המשכן. וכללות ענין בחי' בנין הנוק' הוא שמדת המל' שהיא הז' דז' ימי הבנין הנ"ל נבנית בבחי' פ' לעצמה (ומהו' ימים נעשה פרצוף האדם בחי' דכר הנ"ל והוא ע"י שם מ"ה החדש