חנה אריאל ויקרא טז

הדעת וגבר ישראל. וכאשר יניח וגבר עמלק. שבחלישת הדעת נדבק מאד בהרגשת ישות העולם ועולם כמנהגו נוהג לא ישוב מפני כל. וזהו ג"כ ויזנב את הנחשלים אחריך שלא היו שלימים בדעתם. וידי משה כבדים מלהעלות כל הנחשלים אל תוקף הדעת. רק ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב. החרב הוא חרב נוקמת נקם ברית. פי' דפגם הברית הוא בבחי' העצמיות דחוה"ש שנמשך ממנו כח ושורש לקליפות. והתיקון הוא ע"י בחי' החרב כידוע דמכת חרב הוא לחתוך הראש מן הגוף. וזהו נוקמת נקם ברית כמו דרך נקמה. שנגד מה שהמשיך לקליפות מן העצמות. החרב היא נוקמת שגם ההמשכה שמצד הפנים שהוא הכח המתפשט בעולם כנ"ל גם הוא לא יתחבר בגוף. והוא ענין שדי מילין דעלמא בתר כתפוי ולא שוי לון לעיקרא. מפני תוקף ההעלאה דחרב. ואהבת את ה' ולדבקה בו וליכלל ביחודו. ובכח העלאה זו דוקא הוא שיש ליפטר מקליפת עמלק ובסילוק הראש מן הגוף דוקא. משא"כ אם לא הי' קליפת עמלק הי' הדעת נמשך בבחי' עצמות הנפש. ונק' עצמות היהדות אף במקום עסקים במילי דעלמא. בחכ' ודעת. אבל עכשיו א"א ליפטר מקליפה זו כ"א בבחי' החרב בהסתלקות לגמרי מטרדי במילי דעלמא. וזהו מלחמה לה' בעמלק כי במקום הטרדא במילי דעלמא ישכח את אור ה' המתייחד בעצם היהדות בבחי' חוה"ש כנ"ל. והי' בהניח ה' אלקיך לך מכל אויביך אז תפנה למחות את זכר עמלק בהתפשטות הדעת בכל הגוף ואז שוב לא תשכח את ה' אלקי' וכו'. בזוהר ויקרא אל משה וידבר וגו' אדם כי יקריב שאמר הקב"ה למשה חינוכא דביתא במאי בסעודתא אדם כי יקריב. והיינו שחנוכת הבית הוא בקרבן נדבה דוקא ולא בקרבנות חובה. והוא כמשל הבונה בית גדול חדש שלא הי' לו מעולם כמותו. הנה הבית הוא מורגש אצלו מאד ואין טפל אלי' ככל קניניו ברכוש ועושר. ואף אם משתמש בו בתשמישי הכרחיים כאכילה ושתי' לרעבון וצמאון אין מסתלק מדעתו הרגש חידושת מציאת הבית הגדול. וכשעושה סעודה במנוחה ושמחה מתיישבת דעתו בקרבו ונשכח ממנו הרגשת הבית אלא הוא נכלל וטפל אליו ככל הקנינים וכן יובן באחשורוש שאמרו בגמ' כשבת שנתיישבה דעתו דתו לא מפרקי עשה משתה להתגבר כח הקליפה ולא יזכר שם ענין עצם היהדות דישראל. ובכאריז"ל שחשב שלא יבנה עוד ח"ו בנין המל' שמים. פי' כמש"ל דהיינו שתמצא המלוכה למטה ממש בעצם היהדות דישראל. וז"ש כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם וכשם שא"א לעולם בלא רוחות וכו' פי' כמו שהשתל' מדרי' העולם הוא ע"י בחי' המדות שמודדים החיות ומגבילים איתו שיוכל להתפשט במדרי' התחתונה אז נמצא העולם ההוא מאותה המדרי'. וא"א לעולם בלא רוחות המגבילים. כי כשאינו מוגבל בערך אותו העולם לא יבוא מציאות אותו העולם כך א"א לעולם שתתפשט בו ממש מלכות שמים בלא ישראל שבלעדם אין המלוכה אלא למעלה דוקא ולמטה אינו בא כ"א כענין הב' אלפים תהו שקודם שבא אאע"ה. וכמשל מראה השפיגיל. וז"ש מפני מה נתחייבו ישראל שבאותו הדור כלי' שלא יבנה ח"ו בנין המ"ש אלא יהי' ח"ו רק למעלה ועז"א מפני שנהנו וקבלו בעצמם חיות דקליפה והיינו קליפת עמלק הנ"ל מסעודתו של אחשורוש כנ"ל ועז"א א"כ שבשושן יהרגו ולא אותם שלא קבלו החיות דקליפה אמר מפני שהשתחוו לצלם ונעשו נכנעים לבחי' הקליפה. אלא שלא הי' כח לקליפה להתפשט במקום קדושת ישראל רק שהם נכנעו אל הקליפה במקומה אך שמקצת מישראל נהנו מסעודה ר"ל אז הי' כח לקליפה להתפשט גם במקום קדושת ישראל וגם שם הם נכנעים ח"ו לקליפה ואין מקום ח"ו למלכות שמים ליבנות ולהתפשט למטה כנ"ל אמך א"כ משוא פנים יש בדבר. פי' שא"כ הוא לא יש מציאות לנס ההוא כ"א ע"י משוא פנים כענין ישא ה' פניו אליך והוא גילוי אור שם הוי' עצמו כענין מ"ש ביצי"מ נגלה עליהם ממה"מ הקב"ה וגאלם. ולמה אכתי עבדי אחשורוש היו והשיב הם לא עשו אלא