חנה אריאל ויקרא ק

כלים דז"א כמ"ש במ"א. וכיון דשאל בר נש ומפשפש מדרגא לדרגא היינו כמו "אפה "ואין "ויש "והוי' וכו'. וכן עד"ז כמה וכמה מיני השגות עליונות הכל בבחי' תשובת השאלה. ובשכחת עצמו של האדם לגמרי. אבל כיון דמטא תמן דהיינו לקצה השמים דלתתא שהוא בחי' פתח עינים דבחי' ראי' חושיות הנ"ל. הא כלא סתים כקדמיתא מפני שכל הפשפוש וידיעה הכל הוא למעלה מבחי' הראי' חושיות הנ"ל וד"ל** הג"ה

והרמיון לזה מלמודי חכמת התכונה וידיעת פרטי הגלגלים חגורת המזלות וגלגל המשוה וגלגל הנוטה והיוצא מרכז וגלגל הקפה וכדומה. הכל ברור דבר על אופניו. ואעפ"כ כשמסתכל בשמים וברקיע בכלי הראות הרי הסתכלותו שוה ממש כמו שאינו יודע כלום מחכמה זו ולא משום גלגל פרעי. אם לא מי שהפליג הרבה והרגיל א"ע בחכ' עד שזכה אלי' כידיעת המושכלות הראשונות לכל אדם:

שאז כשרואה תנועת והילוך השמש והירח והכוכבים ויודע בפשיטות שתנופה זו היא מגלגל הנוטה וזו מגלגל הקפה. וזו מצד זה של אזור המזלות וזו מצד יזה וכדומה. ה"ז דומה כמו שרואה את פרטי הגלגלים בראי' החושי' שלו בשינוי המהלכים. אבל כ"ז שלא הורגל כ"כ עדיין אין ששלו מרגיש את השכלתו וידיעתו. ולכן לגבי חוש הראות שלו הכל נעלם לגמרי כמאן דלא ידע מאי דקאמרי חכמי התכונה כלום. ופ"י ההרגל נעשה החוש שלו טפל ובטל לגבי ידיעתו עד שהידיעה מורגשת יותר אצלו מחושי' הראי' עד שתומ"י מביט ורואה זאת תנועת גלגל הקפה וכו' כצ"ל. וה"ז כיודע ספר כשמביט ורואה אותי' ותיבות הכתובים מבין השכל המכוון בהם קודם שיכיר אופני הכתיבה אם הוא נאה וכדומה וראי' לזה שיכול להיות שיהי' טעות בכתב. והוא לא ירגיש. ויבין הפשע כאלו לא הי' טפות. אך עדיין החוש עצמו אינו מרגיש הגלגלים בפרטות' ולפמ"ש במק"א. שכל גלגל יש לו זכות אחרת וכו'. א"כ כשיוטהר העולם או יראו בחוש הראות את פרטיות הזכות של הגלגלים כאו"א כמו שהוא וד"ל:

** וכשבא לקצה השמים לתתא הוא בחי' הזווג דשמ"ע כעומד לפני המלך פב"פ. אז מה פשפשת וכו' כי אז נגלה בחי' פנימי' דעתיקא שבז"א. ולא מה דקיימא לשאלא ולאתבא וד"ל. והנה פתח עינים הנ"ל מפרש ר"א שזהו "מרום דקרא שאו מרום עיניכם. ופי' מרום הוא הסובב ומקיף לרום (כמו מקום המקיף למתקומם בו) כמ"ש רום ידיהו נשא שבחי' הרום הוא קצה העליון של התחת. והיינו בחי' העבודה בהמשכת האמונה הנ"ל על עצמו בהתבוננות הנ"ל מפני שכל הנמצאים בטלים. שזהו ג"כ ענין ובחי' העולמות אלא שהוא הרום שלהן דהיינו בחי' התכללותן במקורן. אבל בחי' המרום הוא הסובב ומקיף את הרום ותחת בהשוואה. כי הוא קצה השמים לתתא (שהוא למעלה מקצה העולמות הרום ועליון). שר"ל בחי' אלקות ממש רק שהוא בחי' נוק' השוכן בעולמות דוקא. וזהו ושמו א' לתתא ושכינת עוזו בגבהי מרומים של העולמות שלמעלה מן רום שלהן בחי' מרום הנ"ל. ולגבי השמים שהוא ז"א הוא קצה דלתתא. וקוב"ה אחד לעילא הוא השמים עצמן ר"ל ו"ק דז"א אלה הנזכר. וקוב"ה יתיב על כורסיי' דיקרי' הוא בחי' שוב לאחד הנ"ל. ולכן אומר דלא יתיב עד דאתעבידת איהי ר"ל נוק' דז"א השוכן בעולמות ברזא דאחד דוקא בחי' פתח עינים הנ"ל (ומ"ש כגונא דילי' אף שרזא דאחד הוא בחי' האמונה הפשוטה כדלקמן. ענין הגוונין הוא ע"ד מה שאאע"ה הי' מרכבה לבחי' החסד דוקא קו הימין דז"א. ויצחק לקו השמאל דגבורה. והיינו מפני שרזא דאחד של אברהם הי' בבחי' החסד. וביצחק בבחי' הגבורה וד"ל). ומ"ש המשפילי לראות בשמים ובארץ הוא בחי' הזווג ואור עתיקא שבז"א שלמעלה משאלה ותשובה כנ"ל, ומעלה ומטה דשמים וארץ דהיינו א' לעילא ושמו א' לתתא שניהם שווין לפי שהוא מגביהי לשבת מגביהי מן המעלה ומן המטה בשוה. וסדר הדברים הללו ממטה למעלה הוא שישות העולמות לכל פרטיהן הן לבושי נוק' דז"א (עד שאו"א זו"נ מלבישים לעו"א כנ"ל) והנוק' עצמה כשהיא בבחי' בנין באצי' הוא בחי' אמונה פשוטה ופתח עינים דנמצאים לראות כבוד ה' ממש וידיעת והרגשת ענין אלקות דכולא קכל"ח. וידיעה ואמונה זו נק' מרום שלמעלה מן הפרטים שבעולמות אף שהוא עקרא ושרשא דלהון (ובחי' בנינה בבי"ע הוא שלימות ענין דנר"נ הנ"ל בבחי' הדעת וכו'). ובחי' מי ברא אלה היינו פרטיות הנמצאים דעולמות בבחי' פרטיות דוקא אלא