חנה אריאל שמות שא

אל נחש הנחשת וחי וכי נחש מחי' וכו' אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדים את לבם לאביהם שבשמים וכו' אך לא כך הי'. כי גם שויתפרקו כל העם את הנזמים אשר באזניהם של עצמם וכלומר שגם אהבת עצמן הפקירו להפיק רצון מה'. אבל הם שמטו אחת מטטרומולין שלי ועשו להם וכו'. פי' כי לא הגיעה התעוררות שלהם אל נקודת האמונה שלהם שהתנוצצה בקרבם בבחי' גילוי וראי' בקי"ס כמ"ש וייראו העם את העם את ה' וכמ"ש במ"ת וירא העם וינועו שזהו בחי' נקודת היהדות דכללות נש"י בבחי' הפרצוף העצמי אלא היתה ההתעוררות שלהם עתה כמו שקיימו על עצמם אז בעת הראי' לשום את עצמם וכחם כשור לעול לעבוד את ה' וזה הכח בטבעיות שלהם שרשו מפני שור של המרכבה שהוא. רצה לומר פני השיר עצמו דמרכבה. הוא נברא ובחי' אותיות הנברא מעלים על אותי' הבורא שבכל פרט ופר (וי"ל בזה עוד דלכ"ע בשבת ניתנה תורה וכבר נת' שבשבת מתרוממים אותיות הבורא כנ"ל עד שלא יכלו הביטול של המלאכים דפני שור אלא רק לבחי' החיצוני' שלהם לבד), והנה ידוע במק"א שענין הע"ז דפסל ומסכה דודאי מי פתי יסיר לבו לומר שהפסל נסך חרש הוא אלוה אלא שמקבלים הכח שבזה הפסל הנמצא בו משרשו ע"ד גדא דהר שזהו ע"ז ממש לפי שזה אינו מגיע אלא עד בחי' אותי' של הנברא ומפריד אותו מאותי' הבורא המחיים ומהוים אותו ע"י העבודה אליו וקבלו אותו לאלוה. וכמ"כ הי' בכאן שלפי שלא הגיעה ההפקירות שלהם (אף שהיתה הפקירות יותר גדולה ממה שחשב אהרן שיפקירו רק נשיהם וכו' והם הפקירו א"ע כנ"ל) רק עד בחי' איתי' הנברא וע"י כישוף דחרטומי מצרים הפרידו את הכח דבחי' פני שור הנ"ל משרשו ויצא העגל הזה כפי מחשבתם בפני שור ויזבחו לו וגו' ולכן כשספר אהרן למשה לא הוצרך לספר מ"ש הוא להם פרקו אשר באזני נשיכם אלא התפרקו ויתנו לי דבכלל מאתים מנה. וזהו ג"כ ענין וירא אהרן ויבן מזבח לפניו כי כאשר ראה שלא ירדה שכינה ע"י ובתוך נדבתם הי' סבור שע"י המזבח שיבנה לש"ש ימשיך כח שכינת עוזו של הקב"ה לבטל תוקף הפני שור הנפרד כנ"ל. ויאמר חג לה' מחר דוקא ולא היום כידוע בענין אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם וארז"ל אתם שב"ד המקדשים את החדש מזמינים את קדושת החג וכי כמ"ש במק"א. ואחר הקלקול הזה בעם הקהל (כמשי"ת לפנינו אי"ה ענין קהל ועדה וישראל) לא הי' אפשר להבנות פרצוף ההארה ע"י הלוחות הראשונות כנ"ל כי אבדה מעם הקהל כח ההתעוררות מן האמונה הנטועה בקרבם בהעלם גדול כי נפרדה ההתעוררות מן האמונה שזהו בבחי' אותי' הבורא דוקא כנ"ל. לכן אמר ה' למשה פסל לך שני לוחות אבנים של סנפירינון הנברא והעל אותם בבחי' בירור והעלאת הניצוצות שבאותי' הנבראים ואז וכתבתי על הלוחות דברי אלקים חיים דתו' שממנה תחה"מ כנ"ל וה"ז עכשיו כענין אדה"ר אחר הגירושין שהוצרך לעבוד לתקן את האדמה דוקא קודם שיזכה לזיו השכינה כנ"ל (וכענין הידוע בכ"ד שהמברר צריך להתלבש בלבושי המתברר כמ"כ יובן שבחי' תחה"מ שבתו' הי' צריך לבוא ע"י לבוש דבירור אותי' הנברא. וכמ"ש במק"א על פסיק ויחלק עליהם לילה שע"י העלאת הניצוצות מנוגה נעשה מן הנוגה עצמה עפרא והוו חרבי גילי והוו גירי) ולזאת גם מה שמקבלים הדור דעה את בחי' פ' ההארה, דה' יראה ע"י מרע"ה הוצרך ע"י קירון עור פני משה בגופו דוקא אז יכולים לקבלו ולא בלא בחי' התלבשות האור בגוף. והי' המשכן הנעשה עתה ע"י בצלאל כענין אדה"ר אחר הגירושין הנ"ל שתחלה הי' צריך בצלאל בכח חכ' ותבונה שלו לברר את בחי' אותיות הנברא ש גופי מלאכת המשכן. ואח"כ יוכל לבוא בהן בחי' ושכנתי בתוכם ככל אשר אני מראה אותך כנ"ל בפרשיות הקודמות וזהו ע"י ועשית דמשה הכל כנ"ל שם. וזהו אל"ה כלומר מעשה המשכן ע"י בצלאל הנז' בפ' ויקהל הוא רק פקודי המשכן כלומר שאחר