חנה אריאל שמות רצח

מצות עשי' אלא מניעת עשי'. גם יל"ד מה שבצווי הזכיר כל פ' המשכן ואח"כ מצות שבת בפ' תשא. ובשעת עשי' הזכיר תחלה שבת ואח"כ כל מעשה המשכן. בפ' פרה וידבר ה' אל משה ואל אהרן למה נז' אהרן הלא אך במשה דבר ה' אל בנ"י. גם י"ל ענין לאמר שבפסוק זה ולאמר דפסוק שלאחריו אשר צוה ה' לאמר. גם מה ענין ויקחו אליך דוקא והוא נצטווה ונתת אותה אל אלעזר וגו' למה לא יתנו הם לאלעזר ורז"ל אמרו אל אלעזר מצותה בסגן ואלעזר הי' סגן שאהרן כה"ג ואיתמר כהן סתם. וי"ל למה כל הפרות חוץ מזו לא עשו רק כהנים גדולים דוקא כדאי' בגמ' ולא הסגנים. גם משארז"ל לך אני מגלה טעם פרה ולאחרים חוקה בלא טעם מושג. וכן אמר שלמה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני. ופי' רז"ל דקאי על פרה אדומה למה את הטמאים מטהרת ואת הטהור תטמא. ולמה הענין פלאי כ"כ הלא גם בטבעיות מצינו שהסם החריף במקום פצע וחבורה ירפא ואת הבשר הבריא יפצענו. בפ' פקודי יל"ד למה הפסיק בפקודי המשכן בין עשיית המשכן וכלים לעשיית בגדי אהרן. וגם דקדוק הלשון המשכן משכן העדות אשר פקד ע"פ משה. ולפי הפשט לא הי' לומר רק אלה פקודי המשכן ע"פ משה. וגם מ"ש עבודת הלוים וגו' מה ענינו שייך כלל אל ענין הפקודי. וגם מ"ש אח"כ ובצלאל וגו' מה ענינו לכאן וכבר המקרא מלא מזה שבצלאל עשה. בפ' הקודמת. ויקהל העם על אהרן קום עשה לנו אלקים מהו לשון קום גם הטענה כי זה משה האיש אשר העלנו מאמ"צ לא ידענו מה הי' לו. מה זו הטענה לבקש אלקים יבקשו איש אחר גם ל' לא ידענו משמע ל' עבר וזה אינו אלא עתה אין יודעים. גם במאמר אהרן פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם וגו' מה הי' בדעתו של אהרן לעשות עם הזהב הלא כל מה שיעשה להם איזה תמונה לאלקים כבקשתם ה"ז ע"ז וכשסיפר למשה כתי' ואומר להם למי זהב התפרקו למה לא אמר כלשונו פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם. ואמר ואשליכהו באש ויצא העגל הזה והענין פלאי איך ע"י השלכה גרידא יצא תמונת עגל ובזוהר פי' שהי' ע"י מעשה כשפים של יונוס ויומברוס חרטומי מצרים. ובמדרש נגליתי עליהם במרכבה שלי (בשעת מ"ת). ושמטו אחד מטטרומילין (מרכבה של ארבעה. צעטווארקי בלשון רוסיא) שלי היינו ד' חיות המרכבה שא' מהם פני שור ועשו להם לאלוה. בסוף פ' כי תשא כי קרן עור פניו בדברו אתו. הלא כמה פעמים דבר אתו ולא קרן עור פניו ואחר מעשה העגל שאמר לך רד כי שחת וגו' ודרז"ל רד מגדולתך כלום אני נותן לך גדולה אלא בשביל ישראל וכו' זכה לקירון פנים. ואומר וראו בנ"י את פני משה כי קרן עור פניו. מה בצע בראי' זו. הנה ארז"ל יודע הי' בצלאל לצרף אותי' שנבראו בהם שו"א. וכבר נת' במק"א (ריש עמ"ו) שהכונה על אותי' הנבראים. כי יש אותי' הבורא ב"ה ואותי' הנברא. ומבואר שם באריכות שאותי' הנברא הם האותי' דכלים דתהו (שבהיותם כלים היו תיבות שלימות שהם כלים לרצון או שכל או מדה). שכשנשברו ונפלו נעשו אותי' מפוזרות ונעדרו המציאות כמש"ש. ושם מ"ה דתיקון שיצא ממצחא דאד"ק בירר מהם מדרי' עליונות שנעשו כלי ב"ן דמ"ה לפרצופי אצילות דאיהו וחיוהי וגרמוהי (שהן הכלים) חד ממש בהון. והוא הבורא הוא היוצר וכו'. ועשרה מאמרות דזו"נ דאצי' בהן נבראו העולם והיינו שנצטרפו הכלים והאותיות דתהו ונתחדשו להיות מציאות מהות עולם כפי אשר גזר עליהם הבורא ב"ה יהי אור ויהי אור. וזהו התחלת התיקון לאותי' דתהו שנעשו מהעדר להיות בחי' מציאות עולם כפי אשר גזר הבורא ב"ה. ועוד נת' שם ע"ד הסבר וקירוב אל הרעיון ושכל. כמו מאור האש והזיו המתפשט ממנו שבמקום גוף המאור הרי הזיו המתפשט בבית לאין הוא לגמרי ואין שם אלא בהירות האש עצמה. והנמשל מזה אותי' הנברא הן כמו הזיו של ע"ס דאינון כלא כמ"ש בזוה"ק ואפס ואין הן קמי' ולית אתר פנוי מיני' לכן הם אין המוחלט. רק שגזירת