חנה אריאל שמות רצז

משה בדרך עלי' והתכללות (ע"ד הדעת עולה עד הכתר כמ"ש בכ"ד) הי' בא בתוך ענן ה' וק"ל. אבל אחר בנין המשכן אחר לוחות האחרונות ככל הנ"ל ביאת משה אל ואוהל מועד הוא הי' צריך לבוא בבחי' משפיע כנ"ל א"א לו לבוא כשענן ה' מלא את המשכן וק"ל

ואחר כ"ז יתישבו כל ההערות שבפתח המאמר. דמ"ש ושני לוחות העדות בידו ברדתו מן ההר ר"ל דודאי כשהי' משה בהר היינו מקום גדולתו שם אין ניכר השינוי בין לוחות הראשונות ללוחות האחרונות עד שהי' אפשר לבוא בבחי' עד ועד בכלל שע"י הלוחות כענין הכוונה בלוחות הראשונות שנת"ל והי' משה רק בחי' ממוצע. אבל הכתוב אומר ששני הלוחות הן בידו בבחי' ברדתו מן ההר שבבחי' זו אינו יכול לבוא בתוך הענן כנ"ל לפי שהוא נעשה בחי' משפיע וכפני החמה המאירים ביציאה מנרתיקה כנ"ל. והיינו שקרן עור פני משה ונתעלה הוא ממדרי' כל ישראל (כעין מש"ל ענין נשיאת הרגלים ועלץ בנערה אהרנית כדלעיל). ועילוי האור שלו לא ירד לבנ"י בבחי' ממוצע אלא בגופו נתפשט ובדרך גילוי אור דיציאה מן הנרתק וזהו הקירון פנים. ואומר הכתוב ומשה לא ידע כי קרן עור פניו כלומר שלא ידע שעכשיו נשתנה מעלתו ומדריגתו להיות בחי' משפיע כנ"ל שאלמלי ידע הי' בוודאי בא אליהם כמשפיע אל המקבל בפנים מסבירות ומאירות אליהם בערכם והי' גם בהם יכולת להתקרב אליו ולקבל. אבל כשלא ידע היתה ירידתו אליהם על דרך ענין ממוצע הנ"ל ולכן וייראו מגשת אליו כי הם ראו שקרן עור פניו ונבדל מערכם. ומזה הבין גם הוא את הקירון פנים שלו ויקרא אליהם משה דרך משפיע ומקבל וכו'. ומובן ג"כ בקל מה שהקירון פנים הי' דוקא בלוחות האחרונות ולא בראשונות שהיו במעלה יותר עליונה דאדרבה היא הנותנת לפי שממקום גדולתו הי' ראוי לבוא בבחי' ממוצע וכנ"ל בהג"ה. והי' המשכן ע"י ועשית דייקא דפ' תרומה. הפסיק הענין עד שע"י לוחות האחרונות נא' ויעש בצלאל כו' כדלעיל ולזה אמר ועתה הורד עדיך מעליך ואדעה מה אעשה לך כי בהיות העדי עליהם שהוא מבחי' למעלה מן הטו"ד לא היו יכולים לקבל פ' הארה שהוא מטי"ד וז"ש שאחר הורדת העדי ואדעה דוקא בבחי' טו"ד כנ"ל. וענין כי שחת עמך וכו' כבר נת' בארוכה. וכן מ"ש ואל משה אמר הכל נת' לעיל ועפי"ז קל להבין ג"כ שבפ' משפטים לא חש מרע"ה במה שאמר הנה אנכי שולח מלאך לפי שאז הי' ע"ד פ' העיקרי עקרת הבית שבה בטח לב בעלה ליתן טרף לביתה וכו' ושליחת המלאך הי' רק כאחד ממשרתי הבית שלה ותחת ידה. אבל בבנין פ' הארה שאשתו היא רק לענין נתינת דעתו עלי' לשעשוע ותענוג ולא בהנהגת הבית והי' המלאך השליח כמו הממנה אפוטרופס להנהגת ביתו. וז"ש ובמה יודע איפוא (ר"ל לעיני הגוים שאין יודעים כלום מענין פ' ההארה) הלא בלכתך עמנו ונפלינו וכו' על פני האדמה. ואמר גם את הדבר הזה אעשה כי מצאת חן בעיני ואדעך בשם. פי' שגם שעכשיו אתה הוא המשפיע הנה מצאת חן בעיני שתגיע השפעתך בעניני הפלאה כמו ונפלינו הנ"ל, וזהו ואדעך בשם פי' שבחי' הדעת שבך יהי' לי בחי' שם שהוא ההתגלות לזולתו על כל פני האדמה

פרשה ויקהל יש לדקדק לשון ויקהל שהרי כמה פעמים דבר עם כל העם דוקא קודם מ"ת בפ' יתרו ולא אמר לשון ויקהל. (ומ"ש והקהל את העדה וכו' היינו אחר שנתחלקו לדגלים). עוד אלה הדברים ל' רבים ולא אמר רק מצות שבת לבד. ובגמ' דרשו, אל"ה הדברים גי' ל"ט מלאכות. גם מה דצווחו כל המפרשים במ"ש צוה ה' לעשוק ואין כאן