חנה אריאל שמות רפה

עולה למקום הדבר פלאי המתגלה לו. וכמ"כ מה שנתגלה לישראל מבחי' היש אמיתי דדעת עליון הי' רק בבחי' עלי', ותמצית ענין המ"ת הוא מלמעלה למטה דוקא שבא בקרב ישראל בחי' הישות דיש אמיתי דאא"ס ב"ה שלגבי אור וכח הזה שייכים כל תרי"ג מצות ע"ד משבאת לידי מדה זו דרות ונעמי כמ"ש בכ"ד. והדבר הזה קיים לעד בבנ"י לא בדרך קישוט ולא בדרך עלי' כ"א אדרבה בדרך ירידה עד חיצוני' הגוף עד שם מגיע ענין המצות. וזהו ההפרש שבין משה איש האלקי' לבחי' אלקים אתם דישראל שלמרע"ה היתה עלי' זו דעלה אל האלקי' ע"י ויקרא אליו ה' מן ההר ועי"ז עלה ממטלמע"ל אל האלקים עד שלא קם עוד נביא כמרע"ה ועלה ולא ירד ממדרי' זו. אבל בישראל הי' ע"י וירד ה' על הר סיני וכמש"ל פ' יתרו שפתח להם כל הרקיעים ונתגלה להם במצבם למטה מה שהוא למעלה מעלה בחי' הד"ע דיש אמיתי ולכן לא הי' להם זה הענין בדעת קבוע כ"א בדרך קישוט ועדי למעלה מן הדעת שלהם שהדעת שלהם קבלו ממרע"ה דוקא כידוע שמרע"ה הוא הדעת של כל ישראל. והדעת דמרע"ה יבוא בקרבם בבחי' מלמעלה למטה דוקא. ולכן בחי' זו דאלקי' אתם באה להם ממה שאנכי ולא יהי' לך (בחי' כתר חכ' די' מדרי' דקבלת התו' כמשי"ת) מפי הגבו' שמענו ולא ע"י משה. ולהיות עיקר ענין דקבלת התו' שהוא מה שבאו למדה זו כנ"ל הוא בעשה"ד כולם כמ"ש בכ"ד שאין דבר שבקדושה פחות מיו"ד. וע"י י' הדברות באתה מדה זו בקרבם עד סוף חיצוניות חיי הגוף. ולכן זהו ההפרש שבין ב' דברות הראשונות שהן למעלה מהדעת שלהם לגמרי מפי הגבו' שמענו. אבל כל הח' דברות האחרונות שהוא התפשטות המדה זו בקרבם עד למטה מן הדעת זאת קבלו ע"י מרע"ה דוקא. אבל גם זה ר"ל קבלת הח' דברות אינו דומה לקבלתם כל התו"כ בתרי"ג מצות ע"י מרע"ה. כי קבלת התי' ע"י עשה"ד הוא עכ"פ אינו תלוי בדעת ובחירה שלהם רק שבאו לידי מדה זו דאכלת חלב אתה ענוש כרת וכו'. אבל קיום התורה ומצות תלוי בדעת ובחירה שלהם דוקא והדעת יונקים הם בבחי' יניקה בכח שלהם. וכענין בחי' ממכ"ע הידוע ממרע"ה שהוא הדעת של כל ישראל. וזהו שח' הדברות אף שקבלו ע"י מרע"ה נא' קול דברים אתם שומעים שהוא מה שוהאלקים יעננו בקול בקולו של משה שהוא יסוד אבא שנעשה דעת דז"א ככל הנ"ל, ואמנם מה שאז דוקא היו שומעים קול דברים (ולא כן בכל התו"כ). הוא לפי שאז במ"ת זכה משה לבינה. פי' שזכה ליסוד אבא כמו שהוא עדיין ביסוד אי' בינה שהוא בחי' עוה"ב דוקא ופי' עוה"ב איתא בכהאריז"ל שר"ל הבא ונמשך תוך ז"א תמיד (ועוה"ז הוא מה שבא מזו"נ באו"כ דהוי' אלקי'). וביאור ענין זה הוא ע"ד משנ"ת במק"א (ע' מש"ה ח"ג פ"ב). שבאבא אף שהוא ג"כ או"כ מורכבים מ"מ האין שהוא כמשל זיו השמש בשמש עדיין אין לו מציאות נגלה (ע"ד ומעין מה שבכתרא עילאה אין מציאות לאין כנ"ל) וכמשל הטרוד בעמקות החכ' הנז' (שם במש"ה הנ"ל) שאין גילוי רק המושכל עצמו ולא יש גילוי למה שהוא נמצא עכשיו תוך האדם הטרוד עד שבא בבינא לבא שהלב אין בו ענין טרדא בעיון אלא שהוא מבין אעפ"כ את מה שהוא מבין בחכ'. וה"ז שנעשה האין (שהוא הגילוי ממה שהמושכל הוא עכשיו תוך האדם) ליש מצוי במורגש באדם אבל עדיין אין הישות הזה רק בהאדם עצמו ואינו בא להתגלות מן האדם ולחוץ כ"א רעוד"ל שהוא רצון שלמטה מן הדעת וזהו הנק' בשם זווג חצוני דאו"א. וכמ"כ יובן בזווג הפנימי דפנימי' אבא פנימי' עתיק הנ"ל שבחי' יסוד אבא עצמו הוא אין ממש שאין בו בחי' גילוי עדיין וכשבא ליסוד אי' נעשה מציאות גילוי הפנימי' אבא שהוא פנימי' עתיק והוא העולם הבא תוך ז"א תמיד מזיווג או"א ומרע"ה זכה במ"ת (וכמשי"ת בעלין ואל משה אמר) לקבל שרשו ביסוד אבא כמו שהוא תוך יסוד אי' שהוא, למעלה ממדרי' הוי' אלקים דאו"כ דז"א וזוהי הגדולה שנתן לו הקב"ה (כמארז"ל כלום נתתי לך גדולה וכו')