חנה אריאל שמות רפד

התו' עד תשלום תרי"ג שמעו רק מפי משה לבדו ולא מפי עליון ב"ה

ולהבין ענין וביאור הדברים י"ל מארז"ל משה זכה לבינה מה ענין זה. וגם הלא ידוע ומפורסם שמשרע"ה הוא בחי' יסוד אבא (שנעשה דעת דז"א). שהוא המשפיע ומתלבש ביסוד אי' בינה. ואגב י"ל קצת בזה מה שגם באאע"ה אמרו ונת' בכתבים בכ"ד שהוא בחי' יסוד אבא (וגם בנח אי' בכ"ד שהוא בחי' יסוד אבא ונכנס לתיבה שהוא הבינה). וכ"ז יובן וית' עם הנ"ל, דהנה ג' הבחי' הנזכרים בענין חיבור דאל דעות הוי' ששתי הדעות מתחברות להיות לאחדים והיינו בכלל שיהי' בעולמות לשון העלם שנעלם מהן היותן רק מהתפשטות כח ואור א"ס ב"ה שזהו באמת אין ואפס והרי מציאותן הוא רק אין היפך מציאות יש. וע"י ספי' המל' בא בהן בחי' ישות האין שהאין (שלגבי' ית' דהוי' הוא האלקים) יהי' לו ישות האמיתי לגבי עצמו של היש התחתון שהוא אין לגבי עילאה. והוא כח מדת המל' להמשיך מדעה עליונה דיש אמיתי בחי' הישות גם אל האין שהן העולמות וכלשון הס"י עשה את אינו ישנו כלומר שהוא גם עתה אין כשהי' רק שעשה אותו ישנו בהמשיך אליו הישות מיש האמיתי. וה"ז מדרי' אחת והוא ישות האין (והוא הזיו המתפשט מן השמש בתוך השמש והוא שם אין עשה אותו ליש לגבי עצמו). מדרי' הב' דמ"ת פב"פ בא בעולמות משרש האין המושרש בהוי' אלקי' די"ס ומיוחד באלקות ממש (כמשל הסגולה שיש בגוף השמש עצמה שיהי' ממנה התפשטות אור ממקום למקום שזהו שרש הזיו המתפשט בפועל ושם בשרשו הוא בהתכללותו בגוף השמש יש גמור כישות השמש עצמו ולא אין). ושם בהוי' אלקי' עצמן גם האין דעולמות נחשב ליש אמיתי. וזהו שהיו שומעי' את הקול מד' רוחות העולם שאין שם אלא אנכי הוי' אלקיך כמ"ש בכ"ד זוהי מדרי' הב'. אולם המדרי' הג' דמ"ת עצמה כנ"ל הוא ישות האמיתי עצמה שלא נמצא בה מציאות אין כי הכל הוא רק יש אמיתי כמ"ש בכ"ד שזהו ענין ובחי' אא"ס שא"ס להתפשטותו אל כל דבר ומקום והכל הוא ישות אמיתי דאא"ס ב"ה. והנה זאת המדרי' הוא בחי' אא"ס מלגאו שבכתר אבל בנאצלים שהן אורות מורכבים בכלים נמצא בהן גם שרש האין דעולמות בשמות דהוי' אלקי'. אך להיות דפני' אבא הוא פנימי' עתיק והוא הוא יחוד אא"ס ב"ה בספי' החכ' (ועל ידה דוקא מתייחד בכל הספי' כידוע בסה"ק ובכתבים וכן הוא באגה"ק ד"ה איהו וחיוהי) עי"ז בא בחי' הד"ע דאל דעות בז"א והיינו יסוד אבא שנעשה דעת דז"א כנ"ל. וידוע שזהו דנה"י דאו"א נעשים מוחין לז"א שנה"י דאבא מתלבשים בנה"י דאימא ומשם באים לז"א להיות לו לחב"ד ומוחין. מנ"ה דאו"א חו"ב דז"א ומיסוד הדעת. וכפי האמור דחבור ב' הדעות באל דעות די"ס (שהכל הוא מיסוד אבא דוקא) הוא בג' מדרי'. מדרי' הא' הוא בבחי' יסוד אבא דנח שלא בא לעולמות רק הישות דאין כנ"ל וע"ל פ' נח ולך לך בענין העשרה דורות ותבין ואין להאריך כאן. ומדרי' הב' הוא בחי' יסוד אבא דאאע"ה והי' מרכבה ממש דהיינו התכללות האין דעולם בישות האמיתי דאלקות עד שבהתכללות זו האין נחשב ליש כנ"ל במדרי' הב' בחי' הישות הבא לעולמות מבחי' ז"א. אבל מרע"ה על ידו גם הוא נמשך יסוד אבא להיות דעת דז"א דעת העליון עצמו דיש אמיתי שלמעלה משרש האין והוא המדרי' הג' הנ"ל. ומעין זה זכו ישראל לראות את הנשמע אנכי הוי' אלקיך ולז"א אני אמרתי אלקים אתם כנ"ל והיינו שזכו לבחי' יסוד אבא כמו שהוא בהוי' אלקים עצמן למעלה והוא שהי' להם לעדי דעדים מהר חורב כנ"ל שהיו יכולים להתקשט בהכרה זו בכל פעם שירצו. וכמ"כ ויותר מכן נא' במרע"ה קודם מ"ת ומשה עלה אל האלקים ובזוה"ק ע"פ זה אית מאן דסליק לעותרא וסליק לרבו או סליק למלכו אבל משה עלה אל האלקים דהיינו שלא סרה ממנו מדרי' זו דד"ע הנ"ל (ובמ"ת זכה עוד למדרי' עליונה מזו וכדלקמן). אך בחי' ראי' הנ"ל נת"ל שהראי' הוא מקרוב והיינו שהמקבל