חנה אריאל שמות רלב

והרכבת הארמ"ע שלהן. והיינו לפי שבא בקרבן בתוך הרגשת גופם סדר החיות דאור הנשמה עצמה בתמונתה שהוא מובדל בערך מכחותיו האצולים. ועתה נתייחדה החיות העצמי בתוך הרגשת הגופים סדר התמונה דנשמה. וזהו משבאת לידי מדה זו דחיות נבדל. וזהו שלימות דשלטנא על כלא ר"ל אפי' על טבע המורגש הגופני עד שמזיק לחייו חילול השבת ואכילת החלב מה שאין זה כלל מכח עצמה של המורגש והרכבתו בד"י דארמ"ע אלא משליטת חיות העצמי דנשמה עליו וד"ל. ושליטה וממשלה זו איננה כחו של האדם עצמו אלא כח המ"ת. וזהו דאתייהבית אוריי' בשלימו דשולטנא כלומר שליטת של התו' עצמה על כלא אף בגוף הנפרד לגמרי פועל בו כח התו' לחייבו או לזכותו

הנה נת"ל ת"ל ענין המ"ת ע"ד ביאורם בסדר עבודה ונפ"א. ומכ"ז יתבונן המשכיל בשורש הדברים למעלה כידוע שהקו"ח היורד ומתעגל באד"ק והקו עצמו הוא בחי' אדם ישר כמ"ש בע"ח יש לו בחי' כלי דק שאין לו דמיון כלל עם הכלים דאצי' והוא בבחי' אא"ס בעצם דוקא. ומבואר באריכות במאמר השו"ש שענין הכלי הדק הוא הצמצום דולא יותר (ופי' דבטה"ע שיער בעצמו בכח כל מה שעתיד להיות בפועל בעולמות אך הוא שם הכל בבחי' אא"ס ואין מקום לעמידת עולמות ובקו"ח דאד"ק שנמשך במקום הצמצום מקום פנוי יש מקום לעולמות שצופה ומביט עד סוף כ"ה כמבו' בכ"ד באריכות). שאין זה אלא תמונת ההתפשטות דעולמות שצופה ומביט (כפי מה ששיער בעצמו כנ"ל). וגם נק' יחיד שצופה העולמות ביחודו ממש דאבי"ע בהשוואה כידוע בכ"ד. וה"ז דומה למשנ"ת בענין הנשמה ממש ולפי שהם שם במקום יחודו ממש אף שכבר יקראו בשם עולמות. אך הוא יחיד לבדו שאין להעולמות הרגשת מציאותם כלל מפני שמציאותו הוא במקום האחדות [וזאת י"ל ג"כ קצת ממשל ודמיון דהנשמה הנ"ל רק שלגבי הנשמה נהפוך הוא שעיקר המורגש לנשמה הן העולמות כמו שהן במקום ומדרי' של הנשמה ואת עצמה אינה מרגשת ואין הרגשתה את העולמות מעצמה אלא מן העולמות המצויים כבר בכח הבורא ב"ה שבראם מאין ליש. ולמעלה באד"ק בחי' התמונה דכלי דק נותן מציאות גופן של העולמות שיהי' להן מציאות בצפייתו וכל מציאותן נמשך רק מצפייתו ובבחי' יחוד דוקא] ולא נמצא מציאות הרגש עולמות כמו שהן שנעשה האין של מציאת עצמן שבצפייתו (וכפי הידוע ומבואר במ"א מציאות עצמן של העולמות שבצפייתו הן למעלה מן מדרי' האין דעולמות ואין שם אין נופל בהם כ"א ע"י או"כ דאצילות ואין להאריך בזה כאן) ליש ע"י ע"ס דאו"כ דאצי'. וזה מובן מחיות הנשמה שבא בערך הרגשת והתפעלות הגוף ע"י כחות האצולים דוקא. ומדת הספי' המל' דאצי' הוא הממכ"ע בחיותן והרגשת א"ע דאין מלך בלא עם יש ודבר בפ"ע ומקבלים עליהם עול מלכות בביטול רצון עצמם. וממה שמדת המל' מחייבת מציאות הישות הנפרד מזה בא כל ישות דסדר השתל' העולמות דיש ודבר דחק נתן ולא יעבור בבחי' חיצוני' העולמות. ומזה נמשך דגם אזלעו"ז עשה האלקים כעין מש"ל בנפה"א ונפה"ב ויצה"ר. ומדת המל' הזאת הוא בחי' מל' הנאצלים. אבל התו' היא בחי' מל' המאציל ב"ה כמשנת"ל במ' דאגה"ק כדי שיהא המאציל ב"ה מלך על כל הנפרדים ע"י שיקיימו המצות שיצוה עליהם. וכנת"ל שמל' המאציל ב"ה הוא בחי' ד"ע המתנשא מימו"ע. וע"י אל דעות הוי' מתחבר ד"ע בעולמות ומביא בתוך העולמות אור הישות האמיתי. פי' שהעולמות עיקר מציאותם הוא האין וכחו וגבורתו של יוצר בראשית עושה אותן ליש וישות הזה אינו אלא לגבי הנמצאים עצמן ובכח שם אלקים וכמ"ש בתניא ח"ב. ושלכן קמי' ית' שהוי' הוא האלקים בשמים ממעל כו' אין עוד אלא רק האין הוא הנמצא כלול ובטל אין ממש בעקרא ושרשא דכולא עלמין ובבחי' אל דעות הוי' עושה את האין הזה ליש אמיתי דד"ע. ובזה יו משארז"ל אלה תולדות השמים והארץ בהבראם א"ת בהבראם אלא באברהם ובזוהר אתא