חנה אריאל שמות רלא

הנעלם מהגוף שהרי כשהנפש מסתלק ונשאר הגוף כמו שהוא גדול אין בו שום התפעלות ופעולה כלל. אפי' מעין מה שהעובר במעי אמו שאצילות כחותיו לא באו בקרבו מ"מ יש לו איזה התפעלות כענין עוברה שהריחה אבל הגוף הגדול שכבר מת אין לו שום התפעלות כי כל עיקר יצירת האדם בעולם הוא רק שהנפש והנשמה יפעלו בו וכשהם מסתלקים בחיים שלהן אין לגוף שום חיות כלל. ואמנם חי' הנפש עצמה שאמרנו שהוא עיקר החיות דגוף רק שהוא נעלם ממנו אעפ"כ יש ממנו בכל עת תוס' כח ואור לאצי' הנפש והנשמה בגוף מדריגה למעלה ממדרי' כענין עיבור יניקה ומוחין ויש מוחי' דקטנות ומוחין דגדלות וכבר נת"ל ובכ"ד דגם בקטנות הגמור יש חב"ד חג"ת נה"י רק שאין להשכל דחב"ד כח למשול ולשלוט על טבע המדות דנערות וילדות שאף שמבין בשכל שזה דבר מגונה א"י להתאפק מלעשות כן מחמת המדות דמעשה נערות כ"א ע"י בחי' ומדרי' המוחין (שהוא מל' מוחה ביד המדות כמשנ"ת בכ"ד) אז יוכל לכפות את הטבע דמעשה נערות שלא לעשותן בפו"מ ובבחי' המוחין דקטנות עדיין כל טבע המדות בתקפן הן אלא שהשכל כופה ומכניע אותן במקומן להתנהג בעצת השכל. ובחי' המוחין דגדלות הוא שהלב (מקום המדות דמעשה נערות) מלא מכח ועצת השכל עד שאינו מרגיש כלל את הטבע דמדות וזו היא שליטה וממשלה שלימה על המדות הטבעיי' עד שהן לגבי השכל כעבד לפני המלך שבטל ממש לגבי המלך בעומדו לפניו. (וככל זה יובן בענין ולאום מלאום יאמץ הנ"ל שבקטנות האדם אף שיש בו ג"כ לפעמים התעוררות מנפש לאלקות אעפ"כ אינו בר עונשין מפני שאין בו כח ושליטה וממשלה על כחות הטבעים עד שנעשה בן י"ג שנה ויום אחד שאז נכנסין בו המוחין ויש כח בנפה"א לשלוט ולמשול על הטבע דנפה"ט כידוע כ"ז וזו הוא מדות הבינונים שע"י בחי' המוחין יש להם שליטה וממשלה על הטבע וכשהם מסתלקים. המוחין. יכולים המדות הטבעיי' להתעורר בתקפם וע"י המוחין דקטנות לא יבואו המדות הטבעיי' אל הפו"מ אף שהם בתקפם כידוע). אבל בחי' הצדיק גמור הוא שנתבטלו לגמרי המדות הטבעיי' דנפה"ט עד שאינם יכולים להתעורר עוד כלל והיינו ע"י תוקף כח הנשמה המכרת את בוראה היטיב היטיב שהוא עקרא ושרשא דכולהו עלמין ואפס בלעדו וכשמביאה הנשמה את הכח הזה להרגשת הגוף מתבטלין ממנה המדות דנפה"ב הטבעיות וזהו שליטה וממשלה גמורה על הגוף וכחותיו. ומובן מן האמור הוא ששליטה הזאת הוא מחמת שחיי הנשמה עצמה כנ"ל מתגלים בתוך הגוף ע"י ודרך הכחות הנאצלים הנ"ל כי הגוף אינו יכול לקבל כ"א ע"י כנ"ל אבל מה שהוא מקבל ע"י הוא כח מדרי' חיות הנשמה עצמה שהוא האור האלקי כנ"ל שממילא ע"י הגילוי הזה מתבטלין כל הכחות דנפה"ב הטבעיות. וככה יובן ענין מתן התורה שהוא ענין חרות על הלוחות חירות ממה"מ שהוא שטן הוא יצה"ר כידוע והמ"ת הוא וידבר אלקים אנכי הוי' אלקיך. וידוע דפי' אנכי מי שאנכי דלית דידע לי' בר איהו (שזהו כחיי ואור הנשמה עצמה הנ"ל) הוא ה' אלקיך שהן בחי' הכחות הנאצלים שעל ידן גם הגוף יכול לקבל כנ"ל וכבר נת"ל שיתרו כהן און, הוא שיש בו כח ואון לעורר ההנהגה הטבעיות במדות הטבעיי'. ולכן עד דלא אתא ואודי על מציאת הדעת עליון ב"ה (כנ"ל בפי' כי בדבר אשר זדו) שלמעלה הוא היש ולמטה הכל אין ואפס לא נתבטלו עדיין המדות דנפה"ב הטבעיות כדרך הבינונים הנ"ל אבל לבתר דאודי היינו כמדות צדיק גמור הנ"ל אז הוא דאתייהבית אורייתא דהיינו שנתגלה גם בהרגשת הגוף אור האלקי דחי' הנשמה עצמה. וזהו שלימו דשולטנא על כלא דר"ל, כלא גם במקום ההרגשה הגופניות ממש. וענין הממשלה הזאת הוא ענין משארז"ל שאמרה נעמי לרות עד שלא באת לידי מדה זו אכלת חלב אי את ענוש כרת חללת שבת אי את ענוש סקילה וכנ"ל משבאת לידי מדה זו וכו'. אף שאין זה כלל ע"פ מדרי' ההשתל' דעולמות