חנה אריאל שמות רטו

תענוג יותר מכל תענוגים שיש לו לאב בעצמו עד שיתכן שהוא מתפאר במה שהוא אביו אותו הבן כענין שנזכר בגמ' אבוה דבר, אבוברם שהגם שהבן נק' ע"ש אביו. בר אבוברם אעפי"כ אביו קורא א"ע ג"כ על שם בנו לומר שהוא אביו. וכעין זה יש התבונן במה שכתוב במ"ת אנכי הוי' אלקיך שאנכי קורא את עצמו בשם זה שאני הוי' אלקיך כמ"ש הוי' אלקי ישראל. ובבחי' ומדרי' זו ודאי שהאב מתפעל ג"כ מתענוגי בנו ומעניניו. וזהו עיקר מתן התורה שהמצות שישראל עושין למטה בפו"מ בגשמי' דוקא הם מעוררים מצותיו ית' למעלה. כלומר שהן מביאין את בחי' הטעמי תורה הנז' להתגלות בבחי' לאנהגא עלמין וזהו כל עיקר ושרש יחוד קובהו"ש למעלה ע"י המוחין דגדלות העליונים כידוע. וגם זאת העלי' ומדרי' העליונה דישראל ודאי שהיתה ג"כ ע"י מרע"ה שהי' צינור ההמשכה להם כנז' בבחי' עובדי ה' בנשמתם למשל על בחי' הצנור דדעת עליון דמשה שנמשך למקום העולמות כאור השמש בחלון. וכבר נת"ל שבחי' הצנור הזה הוא ענין ובחי' אלקים שנעשה מרע"ה אלקים לפרעה ואלקים לאהרן. וקודם מ"ת שהי' צריך ג"כ להיות מרע"ה בבחי' אלקים להמשיך מאיר הטעמי תורה להתגלות בבחי' ה' אלקי ישראל. ע"ז נא' ומשה עלה אל האלקים וכמ"ש בזהר אית מאן דסליק לרבו למלכו לעותרא. אבל משה עלה אל האלקים דהיינו להיות בחי' צינור למ"ת שהוא כלי ההמשכה. ויקרא אליו ה' מן ההר. פי' עפ"י מ"ש במק"א באריכות הקושיא למה בקדושת בהמ"ק אמרו קדשה לשעתה וקדשה לע"ל ובקדושת ה"ס שלא תגע בו יד כי סקול כו' ובמשוך היובל נסתלקה הקדישה לגמרי. ונת' שם דבבהמ"ק שנתוספה קדושה עליונה במקום ההוא מה שלא הי' מקודם לכן באותו מקום ומדרי' כלל ונתחברה וירדה הקדושה לשם. הוא כדוגמת ההמשכה דבחי' צנור ושם אלקים דמשה הנ"ל. לא תמיט משם לעולם ועד. אבל בהר לא היתה בחי' ירידה רק לעיני העם כמ"ש כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם על ה"ס. וזהו ג"כ מ"ש אח"כ וירד ה' על ה"ס היינו לעיני כל העם הנ"ל. אבל קמי' ית' אין זה שינוי כלל כי את השמים ואת הארץ אני מלא בלא שינוי ממדריגות ההשתל' שאין להם שים ענין כלל להעלים אור עצמותו ית' מלהיות נמצא שם ח"ו. וכמ"ש במק"א ע"פ ולא תחללו את שם קדשי וכו'. כידוע דאיא"ס ב"ה למעלה עד א"ק ולמטה עד א"ת. וה"ס הי' מוכן להתגלות זאת. וגם במדין כתיב ויבוא עד הר האלקים חורבה. מפני שהמקום הי' שיתגלה בו מציאת שם הוי' שלא סר ח"ו ולא יסור לע"ו מלהיות נמצא בכ"מ ולאפ"מ אין זה תוס' קדושה בה"ס מה שנתגלה בו לעיני כל העם בחי' אא"ס דשם הוי' במהי"ע ועיי"ש באריכות. וז"ש שכאשר עלה משה להיות במדרי' אלקים להמשיך המ"ת לישראל ויקרא אליו ה' מן ההר דהיינו, שנתגלה לו למרע"ה עצמו בחי' הטעמי תורה עצמן לבחי' אלקים שלו. וזהו לאמר כמארז"ל לא אמור בדברים. שזה רק למשה לבדו נגלה ולא לישראל עד לע"ל ישקני מנשיקות פיהו כנ"ל. רק כה תאמר לבית יעקב הוא בחי' ומדרי' שבישראל הנק' בשם עם בענין קי"ס הנ"ל וייראו העם את ה' וגו'. באמירה כללית. ותגד לבני ישראל שהוא מדרי' עליונה והוא בחי' הגדה דוקא. וכמ"ש בזוהר דכל הגדה הוא בבחי' רזא דחכמתא. שזהו כעין ראי' דיד הגדולה עצמה הנ"ל וענין האמירה וההגדה הוא לעורר בקרבם בפו"מ הרגשת מה שהמשיך מרע"ה בהם בבחי' אלקים לפרעה ואלקים לאהרן. וזהו אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים לדחות מעליהם ולנקות אותם מגלולי מצרים הנ"ל. ואשא אתכם על כנפי נשרים כמארז"ל שהנשר נושא את בניו למעלה ע"ג עצמו. והדמיון הוא לבחי' קי"ס שכתוב בו מה תצעק אלי בעתיקא תליא מלתא. וכן כתי' ויושע ה' (ז"א) ביום ההוא (הוא עתיקא) את ישראל ברי"ס ובמק"א מבואר זה היטיב. וזהו ואביא אתכם אלי דהיינו להיות לו כנ"ל. שזה ענין הקריעת ים סוף: