חנה אריאל שמות רט

מתלבשת בידים. וע"ד בחי' זו כבר אפשר להיות שע"י וידעת את ה' שיהי' זה האור בעצמו מאיר במקום המדות דז' עממין והיינו שאור ה' המתגלה בנשמות הוא עצמו יכניע את המדות הרעות ויבטל מציאותם כידוע שיכול להיות ע"י התפעלות עמוקה בלב יהפך לבו מן הקצה אל הקצה פתאום וכרגע בל ימוט לעולם. וזהו רק סייעתא דשמיא ואתעדל"ע. וע"ז הדרך רצה מרע"ה שיהי' הוא המכניס את ישראל לא"י כידוע בכתבים, אך ע"ד הבחי' הראשונה צריך לבחי' ממוצע בין הדעת את ה' ובין הפועל ממש דמדות שהן רחוקים זה מזה כנ"ל והוא פני יהושע פני לבנה שמקבל מפני החמה דמשה. ואיך שיהי' מב' האופנים הנ"ל רק שעכ"פ יבוא בחי' הדעת אל הפו"מ דמדות הוא מדרי' עליונה ממדרי' הידיעה עצמה דדעת וכידוע בלק"א בענין הבינוני שאף שיוכל להיות לו מוחין עליונים ושעל פיהן יפעול מחדו"מ דקדושה ולא פסק פומי' מגרסי' אעפ"כ אין לו שום שליטה על עצם המדות הרעות שבלב ואין זה רק מדרי' יצי"מ הנ"ל). והמדרי' עליונה הזאת גם היא א"א לה לבוא למטה כ"א ע"י דרך ידיעת ההפכים הנ"ל בבחי' הקליפה וזו היא קליפת עמלק דכתיב ראשית גוים עמלק וגו'. שהגוים הן ז' מדות רעות דקליפה שהן תועבות ה' כמ"ש מחוקות התועבות וכו'. והם הנגוד הגמור למדות דקדושה האלקית. אבל עמלק לא נק' תועבה כי אינו מדה רעה כלל. רק הוא הקליפה והנגוד העצום לבחי' הדעת המאיר במדות בב' הבחי' הנ"ל. וכללות ענינו הוא עפ"י מה שנת' שהדעת דיצ"מ לא הי' רק בבחי' הקדושה עצמה כשעומדת נגד מקום הקליפה. אך הקליפה עצמה לא נעתקה ממקומה והיא הדעת ההפכי לדעת ה' וכלומר שאף שיודע את כבוד ה' אעפ"כ לא יניח מחמת זה שום דבר מטבעו ומדותיו ולא כמו פרעה שאמר לא ידעתי כלל את ה'. והי' לו תיקון ע"י שיתי איתותי אלה בקרבו וידעו מצרים וכנ"ל. אבל עמלק ידע וראה מעשי ה' כי נורא הוא ביצי"מ וקי"ס ועכ"ז לא שב מידיעתו היותו נכנע לקדושה כלל וכלל כנ"ל. רק עומד לנגד הקדושה בכל כחו וטבע מהותי וכענין והתברך בלבבו בשרירות לבי אלך. וכל אשר תמצא ידו לעשות בכחו יעשה. ודרך פרט הוא ג"כ ב' ענינים הנ"ל. בחי' החיצוני' הוא בחי' חוצפא וגסות בלא שום טעם ודעת שאיל משגיח על שום דבר ומתחזק במדותיו בלא שום טעם ולמטה מן הדעת ושום שכל רק שלא יראה שום הכנעה כלל. והוא בחי' המנגד לבחי' כתר מל' הנ"ל שהוא ענין קבלת עומ"ש ועומ"צ בבחי' החיצוני' דקדושה הנ"ל. וסבת החוצפא וגסות זה נובע מבחי' הפנימי' דעמלק שהוא הנגוד הגדול לבחי' הוי' הי' הוה ויהי' כנ"ל שהיא יחודו ואחדותי אפי' בעולמות יש ודבר ואין שום דבר יוצא חוץ לרצונו מצד היחוד הנעלם מהעולמות כנ"ל. וקליפת עמלק הוא תכלית המנגד וכאומר שתי רשויות יש וכל דאלים גבר ולכן כל מה שרואה יותר תגבורת הקדושה מתעורר להתגבר ביתר שאת כדרך הנלחמים זע"ז שהנופל מתאמץ בכח נוסף על החיות התמידי שבקרבו בכדי להתקומם ולהתגבר וה"ז דומה ליחוד המוחין עם הזרועות והידים הנ"ל. וככה ראשית גוים עמלק להמשיך מן השרש נגוד הז' אומות שהם נגד ה' בהמצאו. והוא מחזיק כחם מלמעלה כנ"ל וד"ל ושרש קליפה זו דעמלק למעלה מקליפת פרעה. כי הנה שרש כל הקליפות ידוע בכתבי האריז"ל שבאים בבחי' נפילה מבחי' הדינין העליונים. וביאור ענין הדינים מבואר בכתבים שהוא לאמר שאין העולם כדאי לשכון כבוד ה' למטה וכו' וקליפת פרעה הוא רק לא ידעתי את ה' וכנ"ל שאינו יודע מציאות זו שיוכל להיות דעת ה' בעולם יש ודבר כי רם על כל גוים ה' ולשון לא ידעתי הוא כאומר אפשר שהוא כן אך הוא אינו יודע מזה ולכן א"צ לשמוע. אין זה מנגד גמור לעצמות שם הוי' רק לידיעה ממנו. אבל עמלק הוא בן בנו של עשו הוא אדום שרש הדינין הקשין. ומבואר בביאור רות להאריז"ל וברזא דאתוון שמציאות שם הוי' הוא ע"י הדינין דוקא. בדחייתן דוקא. ועפ"י האמור