חנה אריאל שמות קצג

אין קדושתו וגדולתו נגלים ולמה אומר הגדול והקדוש בשמים ובארץ. והענין יובן עפ"י משל, הנה מציאות האור בעולם שיכולים לראות בו את הנמצאים הוא נברא מאין ליש (במאמר יהי אור) מן המקור שלו. והנה ודאי שגם המקור במקומו יש לו בחי' התפשטות אור ממנו ע"ד הנוטע אוזן הלא ישמע וכו'. והיינו עצם והתפשטות למעלה ממדרי' איר שלנו שרואים בו את מציאות העולמות יש ודבר. אלא שאור ההוא רואים בו ראי' אחרת לגמרי לא ישות העולמות ומן העצם והתפשטות דמקור נברא מאין ליש האור שלנו הכולל אור שמש וירח וכוכבים ואור הנר וכו'. וזה נק' אור הטבעי. והנה בבית בנוי מד' מחיצות שלימות שאין אור השמש נמצא בו צריך להדליק בו את הנר. והדליקו בזויות הבית נר דולק כדרך נר טבעי. אך המשיכו בו באותו הנר גם בחי' מקור האור הנ"ל ע"ד השראת השכינה בבהמ"ק של עצים ואבנים טבעיי'. ממילא מאיר מן הנר ההוא האור של המקור דהיינו בחי' התפשטות שלו כנ"ל שהוא למעלה מראי' הטבעיית. ואם ישימו איזו סגולה וענין למסך להעלים ולהסתיר את האור המקורי המתפשט (כי צריך סגולה דוקא לזה לפי שלגבי האור הזה אין שום דבר מעוה"ז נראה במציאותו כאמור) אין מאיר מן הנר אלא אור הטבעי וגם הוא חשוך משאר אור הנר כי הוא מאיר ע"י מסך וע"י עוד מסך שני מתחשך האור הטבעי עוד יותר וכן ע"י מסך שלישי וכו'. והנה מי שעומד בבית ופניו אל הנר שבזויות יודע שהאור שבבית הוא מן הנר. וגם מי שיש בו דעת ומסתכל בגווני הנר ההוא מבין הפלגת ערך הנר ההוא. וכ"ש מי שראה כבר פעם א' את האור המקוריי שלפנים מן המחיצה שכאשר מסתכל אל פני הנר שבזויות נזכר ומשיג שהאור הטבעי שבבית כולו נמשך מן הנר הנבדל ההוא. אבל מי שפונה את פניו מן הנר אינו יודע כלל שהאור הטבעי שבבית בא מן הנר הזה אלא ככל אור הטבעי שבעולם ויכול להיות שיהי' נעלם ממנו לגמרי שיש כאן נר כלל וכ"ש שאין לו שום מבוא לידע מהפלאת הנר כי אינו רואה רק אור טבעי שבכל העולם. ועפ"י המשל הזה יש להתבונן למעלה בענין ז"א דעולם התיקון עפ"י המבואר במק"א באריכות שענין המלכים דעולם התהו הוא בחי' רצון לעולמות ובעולם התיקון הוא בחי' רצון בעולמות ובמיתת המלכים דתהו ונסתלקו האורות למעלה להתכלל בשרשם והכלים נפלו הי' בחי' חשך לגמרי שלא הי' מאיר אפי' אור להתהוות העולמות (שזהו כמשל אור הטבעי) עד שנתגלה שם מ"ה החדש ומצחא דאד"ק שהוא הארת אור העצמי' דוקא. דכקכל"ח ולמחתב"כ. ולכן נק' מ"ה ע"ש הביטול הגמור רק שנתייחד עם שם ב"ן מבירור כלי המלכים שמתו (כמ"ש במשל שאור הנבדל בא באור הטבעי) אך בעולם האצי' אף שנמצא העולם שיצא ונפרד מקו"ח מ"מ הם בבחי' ביטול הרגשת עצמם ליש ודבר (וכנ"ל במשל שאין שום דבר נראה ליש נפרד לעצמו בפני אור המקוריי). וע"י המסך ופרסא שבין אצי' לבי"ע נעלם אור האצילות ונתחדש הרגשת הישות בנמצאים רק שע"י בחי' המל' שנק' ממכ"ע נגלה אור האלקות גם לעולמות הקדושה שמקבלים עליהם עומ"ש ועי"ז יודעים ומשיגים התהוותם מאין ליש. אבל אזלעו"ז עשה האלקים עולמות דסט"א שהן נפרדים לגמרי אף דקרו לי' אלקא דאלקי' אעפ"כ אין מרגישים שום בחי' ביטול ישותם מפני הדר כבוד ה' המהווה את הכל. מחמת הרגשת ישותם לעצמם. וכן בירידת, המדרי' בפרסא שבין ברי' ליצי' ובין יצי' לעשי' עד שיכול להיות ענין כחשו בה' ויאמרו לא הוא ולי יאורי ואני עשיתיני. אבל עולמות הקדושה אף ביצי' ועשי' יודעים ומשיגים כבוד ה' עושה כל (כמשל הפונה אל הנר ורואה שממנו האורה באה). וגם ע"י בחי' ממכ"ע מקדישים ומעריצים את שם הגדול הגבור והנורא עליהם, ועפ"ז יובן דענין וירד ה' על ה"ס הוא שנתגלה אור האצי' שהוא כמשל אור הנר שלפנים מהמחיצה למטה לישראל וזה נק' בל' ירידה שהוא מלמעלמ"ט שבמקום העוה"ז היו מסתכלים באור האצי' והיו