חנה אריאל שמות קעג

שממנו באה זאת להם ויאמר אליהם עפ"י דרכו הנ"ל מרגלים אתם כלומר מרגלי מקום שאין הן כובשין עדיין כלום כ"א שעושין הכנה שיוכלו בעלי תריסין לכבוש העיר כך אמר להם כוונתו שהן אינן עושין אלא רק הכנה בביטול היש שלהן שיוכלו אח"כ להמשיך בהם ענין כח התומ"צ שהוא כמו כיבוש היש להשראת תומ"צ בו והן עתה לראות את ערות הארץ באתם ולנגד ערות הארץ לא תעצרו כח כלום. ואדרבה גם לכם תוכל להיות ירידה ממדריגתכם מחמת תוקף כח דערות הארץ אם לא שיהי' לכם עוזר ומושיע ומגן (דוגמא וירד אברם מצרימה ויאמר אל שרה אחותי את כידוע מ"ש בזוה"ק). והם השיבו לא היו עבדיך מרגלים רק כנים אנחנו מלשון כן הדבר כלומר אין אנחנו פורשים ומתפרדים משרש שלנו שאנו שנים עשר אחים בני וגו' וכמו שבאנו ממנו כן אנחנו קשורים ודבוקים ואין אנו פונים כלל להיות יש ודבר פועלי פעולת מרגלים. ויאמר בזאת תבחנו ר"ל כמו אבן בוחן וכור של צורף המגלה ומעמיד על האמת. כמ"כ אמתת ההתקשרות שאתם אומרים שאתם קשורים ויונקים ודבוקים באביכם לא תבא אמתת נקודה הזאת כ"א בבוא אחיכם הקטן הנה שהוא בנימין צ"ת וכשיעמוד לפני יוסף צ"ע אז תהי' ליניקתכם מאביכם כור מבחן שיהי' הקשר שלכם באביכם בשלימות. וכאשר בא בנימין לפני יוסף צוה להשים הגביע באמתחת בנימין והגביע הוא אשר ישתה אדוני בו ע"ד מ"ש בכתבים ע"פ ואל אצילי בנ"י וכו' ויאכלו וישתו שהשתי' הוא בחי' העלאמ"נ. זהו אשר ישתה ויעלה אדוני בו מ"נ מצ"ת ועי"ז הוא נקנה לו בבחי' קנין ויהי' לו עבד (המ"י שהוא כענין האשה נקנית בשלש דרכים וכו'). ולכן ויגש אליו יהודה וכמ"ש כי הנה המלכים נועדו כמ"ש במדרש ובזוהר (ונזרקו הדברים מפיו כפי הכונה העליונה). ויאמר כבר פעלת שבי אדוני (דוגמא תערובות החיות דאיש ואשתו הנז' פ' תולדות). אך עדיין הבקשה ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני ואל יחר אפך. ענין חרון אף מבואר במק"א שהוא כלפי מ"ש בחוטמא אשתמודע פרצופא והיינו שבא בגילוי גמור. וחרון אף הוא העדר הגילוי והסתלקותו מלשון ותוכו נחר. וכשאין הגילוי ממשפיע למקבל להדיא לא נמשך מהמקבל בבחירתו כח של המשפיע וזאת היתה בקשת יהודה שאל יחר אפו ועי"ז ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני ע"ד מ"ש במק"א מ"ש בזהר זכאה מאן דמליל על אודנין דמלכא כו' כי כמוך כפרעה דאתפרען ואתגליין נהורין ע"ד מ"ש וכיון דמטאן התם הא כולהו לעולם ועד. עד כי עבדך ערב את הנער להביאו אל אביו דוקא שזאת הוא העלאמ"נ גדולה מבנין השבטים אל יעקב אביהם. ולא יכול יוסף להתאפק לכל הנצבים עליו כלומר ריבוי השפע שחלה עליו על ידי העלאמ"נ זאת. עד כי יכול לגלות להם ענינו וענין החלומות אשר חלם להם כידוע. והנה החלום הא' דמאלמים אלומים הוא בענין הבירורים שמבררים מישות דעולם הפירוד שבירורים של השבטים הי' בבחי' ביטול היש ויוסף שהוא צ"ע בבחי' תולדות יעקב מרכבה עילאה דבחי' ביטול בעצם אל הגילוי כנ"ל הנה זה בא בהתוודע יוסף אל אחיו. אמנם נז"ל שיש עוד בחי' הב' דישראל שאהב את יוסף מכל בניו כי לא הי' לבחי' דישראל לי ראש הנז' בפהק"ו חיבור עם השבטים כ"א ע"י יוסף דוקא הוא החלום דשמש וירח וגו' משתחוים לי. ענין השתחוואה דשמש הוא מלמעלמ"ט להשפיע בו ביוסף עצמו בחי' זו דישראל וע"י גם אחד עשר כוכבים שיש להם אור של עצמם והיינו בחי' מדרי' השבטים עצמן (לא בחי' הבירור שלהם בעולם הנ"ל). הם משתחוים ליוסף ממטלמע"ל לקבל ע"י בחי' ישראל ג"כ. ולכן ויאמר ישראל רב עוד יוסף בני חי אלכה ואראנו להמשיך בו בחי' זו דישראל מלמעלמ"ט (לאפוקי מה שישראל אהב את יוסף הי' רק העלאה ליוסף מלמטלמע"ל). בכדי שממנו יקבלו גם השבטים אור וכח דישראל וגם העצה העמוקה דירידת יוסף למצרים הנ"ל תהי' בתוס' כח ועוז לבנ"י גם מבחי' זו דישראל והיינו שרק בבחי' זו דישראל הוא שרצה יעא"ה לירד למצרים שהוא רק לראות את יוסף