חנה אריאל שמות קעא

מרכבה דיאע"ה עצמו. אעפי"כ הי' בו בחי' גילוי אור וכח דבחי' יעקב וישראל בכדי להביאו לאור וכח הזה תוך מהו"ע שבטי י"ה. רק שהם לא הכירוהו כמ"ש בכתבים שלא השיגו והבינו מדריגתו כלל. ובראותם כי אותו אהב אביהם מכל אחיו לא ידעו ולא הבינו שזהו לטובתם להאיר להם ממהו"ע דיעקב וישראל. אלא חשבו שהוא מושך לעצמו לבדו (במדרי' נעלמת מהם). כל שפע עוז אור וכח דיעקב אביהם. וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום הוא כענין מלחמה עמו להתגבר עליו עד שיהיו הם המקבלים האור ושפע דאביהם יעקב ולא הוא שהי' בדעתם שהוא בא לדחות אותם מהאור ושפע (ובאמת נהפוך הוא כנ"ל) ויובן ע"ד מ"ש בכתבי אריז"ל ששני תלמידי חכמים שיונקים משרש א' לא יהי' שלום ביניהם כי כ"א רוצה לינק יותר וכו' והוא ר"ל יו בחלומותיו גלה להם שהם צריכים לקבל על ידו דוקא והם לא הכירוהו לא אותו לא את שיחו ויוסיפו עוד להתגבר עליו ולשנוא אותו. ומה אם בחיי שעה אמרו הבא להורגך השכם הרגו כש"כ בחיי עולם לכן הי' מה שהי' ויוסף הורד מצרימה. ועצה עמוקה של אותו צדיק (אברהם הי') הקבור בחברון דגר יהי' זרעך וגו' כידוע, ומצרים היא ערות הארץ כמ"ש לראות את ערות הארץ באתם. ופי' ערות ידוע שהיא הנקודה שבתכלית ההיפך ממל' דקדושה (ואי' בכהאריז"ל שהוא כדמיון נקב האחוריים שלעומת היסוד דנוק'). וביאור הדבר כידוע דמל' דקדושה דאין מלך בלא עם יש ודבר דוקא אבל כח המלוכה פועל בהם להתפעל מהאור האלקי די"ס דקדושה דאוחו"ג, חד בהון ובבחי' המוחין דאו"א בז"א בבחי' הזווג בנוק'. שהנהגה הזאת היא ע"ד מי שאמר לשמן יאמר לחומץ כמ"ש בכתבים בכ"ד בענין המוחין דגדלות דתנאים ואמוראים וזוטר דבהו מחי' מתים וכמ"ש במק"א ע"פ ברוך ה' מציון (יסוד דנוק') שוכן ירושלים באופן שההנהגה הזאת דארץ הקדושה בנקודת היסוד שבה לשמור את דרך עץ החיים המתקבל בקרבה להביא אורו בעולמות יש ודבר דוקא במלואו וטובו וכל דינין מתערין מיני' וזהו ברוך ה' לעולם. אך ערות הארץ הוא היפך זה בתכלית והיא ההנהגה דסדרי הטבע והסדר המסודר בכוכבים ומזלות בתוקף הישות ותגבורת הכחות המסודרים והכל בהעלם והסתר לגמרי אור ה' עושה כל וכאלו להם לבדם ניתנה הארץ ויושבי בה. וה"ז כמו גנאי וערוה דארץ הקדושה שממה שיש בארץ הקדושה כענין חפץ ורצון למלוך על עם יש ודבר נפרד דוקא (כענין ציקי קדרה הידוע). משם יש מקום ליניקת החיצונים ומלכות הרשעה הס מלהזכיר בשם ה' וכענין שאמר פרעה לא ידעתי את ה'. וכונת ראשית הבריאה דאדה"ר שע"י ויפח באפיו נ"ח עי"ז ויהי האדם לנפש חי' בהרגשת גופניות כנ"ל עי"ז יבוא קדושת מלכות שמים במקום היש מורגש ונפרד ולהגדיל ולהאדיר כחה ולהרחיב גבול הקדושה עד שלא יהי' מקום כלל להתקומם שם מלכות הרשעה וגם לא יהי' לה צד ומקום לינק ממל' דקדושה. ומעין ענין זה ממש הוא שבא אאע"ה וכרות עמו הברית לתת לזרעו הנהגת הארץ הקדושה הזאת הנ"ל גם במקום הרגשה הגופנית דיש ודבר בפ"ע, ולפי שע"י הכריתות ברית דנח עם כל נפש חי' נתקן סדר הנהגת חיצונית העולמות (כענין נפה"ב הטבעית כנ"ל) ע"י הכו"מ ובכל סדרי הטבע החיצוני'. אמר הקב"ה לאברהם כי גר יהי' זרעך. פי' זרעך הוא תחיית הנשמות (דנפש חי' דאדה"ר שנשרו ונפלו) בכח האמונה שינחיל לזרעו. מוכרחים להיות גרים בארץ לא להם אלא לתכלית הפירוד והנהגה דמל' הרשעה המסתרת ומעלמת קדושת מלכות שמים. ומשם יצאו ברכוש גדול עד כי פב"פ דבר ה' עמהם ועין בעין נראה וגו' ושכנתי בתוכם וכו' וזוהי העצה העמוקה תומ"י כשזרחה שמשו של אאע"ה בעולם שלא יהיו תולדותיהן כיוצא בהן בבחי' מרכבה ונשיאי אלקים בקרב העמים. אלא יהיו גרים בארץ לא להם כלומר שאינו מערכם ולא שייכת להם בכדי שאח"כ יצאו ברכוש