חנה אריאל דברים שנז

מקום הביאור לזאת) ולכאורה הי' ראוי לומר בהיפך שביאת החיות לעולם הוא קודם לחזרתו. אך זהו מאמר הנביא שרואה בעינא פקיחא. והוא שהחיות דבחי' נפש הנ"ל שממנו מתהוה העולם בחומרו וישותו אין זה נק' באמת חיותו של העולם כי כמו שהוא חומר מורגש אינו מציאות אמת כידוע וכמ"ש בתניא שאין העולם מורגש אלא מחמת שהחיות נעלם ואילו ניתן רשות לעין לראות את החיות לא הי' החומר מורגש כלל. רק שעלה ברצונו ית' שיהי' בחי' יש ובטל דוקא. וכשהחיות בא לעולם וחוזר ליכלל במקורו שזהו בחי' ביטול העולם למקורו אז מציאות העולם נק' בשם מציאות אמת כרצונו ית' ולכן אומר שהחיות להיות העולם נק' חי ומציאות אמת הנ"ל הוא הרצוא תחלה ואח"כ בהכרח להיות שוב תומ"י שלא יתבטל העולם לגמרי בהסתלק החיות ממנו לגמרי ח"ו. וזהו ענין הזמן שהעבר אינו עתה במציאות והעתיד לא בא עדיין למציאות והמציאות הוא ההוה ואין ההוה נמצא אלא רגע כמימרא ותיכף חוזר למקורו ונעשה עבר. ומה שהי' עתיד נעשה הוה בבחי' השוב. וזהו שהזמן מחבר הנפש לעולם להיות גם חי ומציאות אמת כנ"ל. ובזה יתפרש לשון בראשית כלומר בהתחלה של הזמן שהוא בחי' הרצוא עי"ז דוקא הוא ששייך לומר ברא אלקים שבלא הרצוא אינו עולה בשם בריאה ומציאות אמת כלל כנ"ל. וענין ואופן ערך הראשית הזה הוא תלוי ממש בענין ואופן דעיני כל ישראל ביד החזקה ובמורא הגדול שאם עיניהם של ישראל רואים בראי' גדולה ומעולה גם הרו"ש דעולם הוא בערך אותה המעלה ומדריגה וכן בכל בחי' ומדריגה דמעמד ומצב עיני כ"י ביד החזקה ובמורא הגדול כן הוא ערך מצב החיות דעולם להקרא בשם בריאה כנ"ל. אך זהו עדיין רק סיפור ענין בריאת העולם. אבל מה שזה כתוב בתורה הוא ענין דרך הוי' בעולמות הנ"ל שע"י הקריאה בתורה כמצותה ממשיכים בחי' הדרך הוי' בעולמות כמו שנתבאר לעיל

וביאור הדבר דהנה כתי' ה' קנני ראשית דרכו (ואף שכתוב בתניא שבחי' הזמן אינו שייך אלא במדת המל' מלך מלך ימלוך. אבל בחי' הוי' הוא הי' הוה ויהי' כאחד למעלה מבחי' הזמן. היינו הוי' ב"ה עצמו. אבל דרך הוי' שהולך בה בעולמות אף שהוא בידיעת עצמו כנ"ל אעפ"כ ההליכה היא בצדק ובמשפט כפום עובדיהון דב"נ והוא תלוי בזמן. לכן בדרך הוי' אמר לשון ראשית שהוא התחלת הזמן) כי אנו רואים שבסיפור המעשיות שבתורה אין כל אותו הענין נכתב בתורה כמו ויהי בהיותם בשדה ויקם קין וגו' שכמה דברים עברו ביניהם בעת היותם בשדה עד שויקם קין וגו' והיינו שלא בא שום סיפור בתורה רק מה שהוא דוגמא לדרך הוי' בכבודו ובעצמו כנז"ל. אך הנה אין ערוך לך ה' אלקינו בעוה"ז ואין שייך לומר בזה שהוא דוגמא ושמתלבש באותו הסיפור הבא בתורה ענין הדרך הוי' עד שע"י הקריאה ממשיכים בעולם בחי' גילוי ממש מדרך הוי' כמו שנת' לעיל אמנם זהו כח וחכמת התורה דוקא שקדמה לעולם אלפים שנה. וכלומר שקדמה לבחי' י"ס דז"א שהוא הקב"ה שנקרא עולם כמארז"ל והתורה היא בחי' מוחין דז"א. וע"י בחי' המוחין דוקא הוא בחי' דרך הוי' שבידיעת עצמו ית' בא בעולמות. דבלא בחי' המוחין אין בא בעולם אלא מה שצריך לחיות העולמות במדריג' עצמן של העולמות. ואף הצדק ומשפט שכפום עובדיהון דב"נ גם הוא אינו בא אלא בערך המדריג' השייך לחיות העולמות. אבל על ידי בחי' המוחין דתורה אז בא דרך הוי' בכבודו ובעצמו בעולמות. וזהו ה' קנני להיות ראשית הזמן להתחברות כבודו ועצמו בדרך הוי' בעולמות (כמו שהזמן מתבר הנפש לעולם) לכן בכת הפודה לחבר ולקשר בחי' הדרך הוי' בסיפורי מעשיות שבעולם ג"כ שהוא (ר"ל הסיפור ההוא) במהות העולמות עצמן כפי מה שהעולמות יודעין את עצמן שיהי' מכון לשבתו ית' כענין לשבת יצרה. והנה מ"ש בראשית ברא אלקים שע"י ראשית שהוא התחלת הזמן דרו"ש הוא