חנה אריאל דברים שנו

התפשטות המדרי' עד למטה ובכולם ידעו ה' פא"פ עד שויקבור אותו שנתעלם מעיני כל ע"ד מ"ש שדרך הוי' נעלמה מן העולמות). וזה הי' לו בסוף ימי חייו. אבל קודם לכן לא בכל עת הי' בבחי' זו דידעו ה' פא"פ רק לכל האותות והמופתים אשר שלחו ה' וגו' פי' מה שידעו ה' פא"פ הי' לצורך האותות והמופתים וכו'. וכן לצורך היד החזקה והמורא הגדול אשר עשה משה לעיני כ"י. פי' היד החזקה הוא כענין מ"ש ויתחזק דוד בהוי' אלקיו והוא התוקף והחוזק שיש בישראל שלא יתייאש מן התשובה וכמ"ש אל תאמר אשלמה רע. כי לא יטוש ה' את עמו ושערי תשובה לא ננעלו. וכמ"ש בספרי מוסר כשבא לעשות תשובה ישליך מעליו כל חטאיו. והיינו ע"י שהוא ישראל בני בריתו של הקב"ה ואע"פ שחטא ישראל הוא וחטאים ופשעים הם דבר שחוץ ממנו רק שהשתרגו ועלו על צואריו ע"י שנמשך אחריהם וטמאוהו גם מבפנים אך הוא עצמו בעצם הוא ענין נבדל לגמרי מערך ענין החטאים והעונות. וכשבא לעשות תשובה חוזר אל עצמותו ומתחזק בה' אלקיו וישליך כל חטאיו שהם אינם מגדרו וערכו כלל. ועל עצמו ביהדותו ע"ז נאמר ואתם הדבקים בה' וכו'. ועי"ז מצפצף ועולה בכל הכחות שנשתקעו בעוונותיו להשיבם אל ה'. ושרש הענין הוא כי עצם היהדות במקומו עומד ואעפ"י שחטא ישראל הוא וכמש"כ הרמב"ם ז"ל שאפי' העע"ז ועוברים על כל התו"כ יענשו בעוה"ב על חלול שבת וטלטול מוקצה וכדומה כו' שכשבא לידי מדה זו דקבלת התורה רוח אלקי שורה בו ומחמת זה מצותיו הם מצות ועונותיו הם עונות. וזה בא לכל ישראל בשעת מתן תורה כמ"ש את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה לכולם נתנה התורה שהיא הכח אלקי הזה. וכמ"ש במ"א באריכות שכל ענין המ"ת הוא אנכי ה' אלקיך פי' כח אלקי שלך ממש. וכמו שלמעלה רמ"ח פקודין רמ"ח אברין דמלכא כן למטה אברים של כח אלקי שבא בהם ע"י הדבור אנכי ה' אלקיך הם מצות והגידין הן הל"ת וזה הוא תכלית ענין החיזוק שיוכל כל איש ישראל בה' אלקיו כמ"ש אנכי ה' אלקיך וכח הזה לא סר ולא יסור מכל ישראל לעולם. ומרע"ה הוא שרש הדעת דכל ישראל שתהי' היד החזקה הזאת לעיני כ"י שיראו אותה וע"י הראי' שרואין אותה ממילא מתחזקים וכן הוא גם ראשי ב"י שבדורם הם אתפשטותא דמשה דבכל דרא ובכחם לחזק לב ב"י לאביהם שבשמים וכן אפי' בכל יחיד מישראל כח הדעת שלו יש לו יניקה מדעת דמרע"ה כמ"ש במ"א שהוא משבעה רועים המפרנסים לישראל אברהם באהבה ויצחק בפחד וכו' ומשה בדעת. וע"י הדעת בא היד החזקה בגילוי לעיניו וכשבא בגילוי ממילא הוא מתחזק. וזה ר"ל ענין היד החזקה הוא בחי' דכורא דלעילא ואנכי הוי' אלקיך. ולכל המורא הגדול הוא כמ"ש בהגדה ובמורא גדול זו גילוי שכינה שהוא ענין הביטול לשום א"ע כמי שאינו וכמ"ש כי אתם המעט שממעטים א"ע לפניו כידוע שהוא כמו היפך ענין החוזק דיד החזקה. אך שניהם כאחד טובים זה בחי' דכר וזה בחי' נוק'. ושניהם עשה משה בבחי' הדעת לעיני כ"י שיהיו רואים אותם שכבר ישנם בקרבם מכח המ"ת דאנכי ה' אלקיך כידוע דה' אלקיך הוא בכ"מ בחי' קובהו"ש רק ע"י הדעת יתפעלו מהם במורגש ולעיני כל ישראל הללו הוא בראשית ברא אלקים. ויש לבאר לשון בראשית דהל"ל בראשונה כמו שדקדק רש"י ז"ל. והענין דכשם שלשון ראשון הוא התחלת המספר ומנין כן לשון ראשית הוא התחלת הזמן כמו בראשית ממלכת יהויקים שהפי' הוא התחלת הזמן של מלכותו וצריך לבאר ענין הזמן מהו דהנה ידוע שיש עולם שנה נפש עולם הוא חומר וצורה המורגש בעולם. נפש הוא החיות של העולם כמ"ש בתניא דשמות של כל הנמצאים לפרטיהם הן הן אותיות שבהם מתצמצם החיות אלקי המהוה את כל הפרטים למיניהם. וזמן הוא המחבר את הנפש לעולם. וז"ש והחיות רצוא ושוב פי' החיות של העולמות הוא רו"ש (ואף שנא' על בחי' החיות דמרכבה הכל דבר א' הוא ואין כאן