חנה אריאל דברים שמא

מהבירורי' כנ"ל רק עליות למעלה מעלה כפי' הראשון דויגדך (וכן הוא הענין גם לפי פי' הב' שמתגלה בהם בחי' העליונה שלמעלה מהבירורים) אז הם הה' עינוים. אך לפי שכל ענין הנהגת העולמות הוא לברר הבירורים דוקא. ולכן כדי שלא תהי' בחי' הסתלקות בחי' המל' לגמרי מבחי' הבירורים ע"י הה' עינויים דיוהכ"פ. לזאת מקבלת המל' מעיוהכ"פ בחי' האו"ש שהוא כדי לחזק כליה כמ"ש בסה"ק. והיינו שע"י או"ש מתחברת הנפש להחיות הגוף. ולכן המצוה לאכול דוקא שהוא בחי' חבור וחזוק בחי' המל' בכלים שלה לאחוז בבחי' הבירורים ושלא יסתלקו ע"י הה' עינויים. וזהו בינו שנות דור ודור. בינו לשון רבים דכאן לציבור שעל פיהם הוא ענין הבירורים דמל'. דאיש דוקא דרכו לכבוש כידוע. ואמר שנות דור וכו' ולמעלה אמר ימות עולם. דשם קאי במדת המל' עצמה דפרצוף שלה (בבחי' אב"א כנ"ל) נק' ימים ואמר ימות בלשון נקבה דאני הוי' לא שניתי גם במדות דמל'. אבל כאן דמיירי בבחי' הבירורי' נק' בשם שנות דאשתניאת מגוונא לגוונא לפי ענין הבירורים. וגם אמר כאן שנות דור ודור דוקא כידוע שבמספר הדורות לפניו הוא הקץ התלוי בבירורי' דוקא כידוע ולכן נק' שנות דור ודור והיינו בחי' ההמשכה וחיצוני' בינה לחזק כלי המל' לצורך הבירורים. ואז אח"כ ביוהכ"פ הוא ענין שאל אביך וכו'. כאמור והנה מלבד מה דאי' עילאה גליאת אנפהא ביוהכ"פ עוד יש בחי' עלי' למל' נוק' דז"א בתפלת נעילה לעתיקא עצמו דוקא. וזה יובן עפ"י משל ממלך שמביאים לפניו פס"ד שיחתום עליו. הנה מה שאינו הגון בעיניו להיות הפסק כן יחליפנו וימיר אותו כרצונו. וגם מה שאין להמלך שום טענה על הפסק כי נכון הוא אעפ"כ יכול להיות שיתעכב הפס"ד בחדר המלך איזה זמן עד שיעלה לרצון לפניו לחתום את הפס"ד. וטעמו של דבר לפי שהמלך עיקרו הוא בחי' הכתר מלכות שהוא ע"ג הראש ומוחין. והיינו בחי' הרצון שלמעלה מטו"ד. ולכן אעפ"י שלפי הטו"ד נכון הדבר כמה שנפסק בבית דינו אעפ"כ אין זה ענין המלוכה לקיים כל דבר מחמת הטעם וחכ' לבד וצריך שהות עד שיוכשר הדבר אצלו למעלה מבחי' הטו"ד והיינו בבחי' הרצה"ע מכל מדרי'. וכן יובן בנמשל שאחר שנבנה בנין המל' בכל השלימות וכפר על הקודש וכו' עדיין אין כאן שלימות הבנין גם כי נעשה ביחיד (מל' דאד"ק שנעשה עתיק כנ"ל) אך הוא כנ"ל שהמלך מתגלה ובא במקום הב"ד והיינו שבא במקום הטו"ד לכן צריך עוד אל בחי' עצמותו ממש שלמעלה לגמרי מטו"ד. והוא תמצית ענין המלוכה על עם נברא דקמי' הוא כמו עד שלא נברא. ואין שום טעם וחכ' מספיק למה הוא חפץ בזה רק כי כן עלה ברצונו הפשוט דלית מחתב"כ. ולכן שלימות הבנין הוא דוקא כשעולה עתיק למעלה למעלה לגמרי מבחי' הטעם וחכמה בי"ד. אז הוא החותם לקיים בנין המל' למלוך על עם דוקא למטה. וזהו זקניך ויאמרו לך דע"י בחי' עתיקא דוקא הוא ויאמרו (פי' ימשיכו את בחי' בנין המל' דימות עולם ושנות דור ודור) לך למטה דוקא. והיינו כמ"ש שובו אלי. אלי ממש. ואשובה אליכם למטה ממש. ולכן אחר נעילה פוסקים מלומר המלך הקדוש. כי כבר נמשך כבוד מלכותו לע"ו בקול בג' עולמות בי"ע כמו שכן אומרים אחר נעילה ג"פ בקול רם בשכמל"ו

פרשה ברכה

ולא קם נביא עוד בישראל כמשה. אשר ידעו ה' פא"פ. לכל האותות וגו'. אשר שלחו ה' לעשות באמ"צ. ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל. בראשית ברא אלקים. לשון לכל ולכל אינו מדוקדק לכאורה דהול"ל בכל. ועוד יל"ד דלגבי ארץ מצרים אומר אשר שלחו ה' ולכל היד החזקה וכו'