חנה אריאל דברים שמ

גם הוא בעצמו לראות פסה"ד והנה כל מצות המלך על הבן והעונשים על הקירוב הכל הוא רק מחמת שהאיש ההוא אין המלך רוצה לסבלו כלל כי תועבה הוא לפניו וע"כ גם את בנו מזהיר שלא יתקרב אליו כדי שלא יתרחק מאת פני המלך. ולכן כאשר המלך בעצמו בא אל מקום הפס"ד הנה האיש ההוא יודע את שנאת המלך אותו ואשר המלך טהור עינים מראות כלל ברוע האיש ההוא וע"כ מפניו ברוח יברח אל מדבר שמם עם כל מה שקבל כבר מאת בן המלך ע"י הקירובים עצמם ונפרד ממקום המשפט וממקום התביעה בדין ומשפט. והנמשל יובן דאימא עילאה בינה התגלות עתיק פנימי' רצה"ע ב"ה אקב"ו להתרחק מסט"א והקים דבר משפט בצדק ומשפט כפום עובדיהון דב"נ ועפ"י המדות דצדק ומשפט ידינו את כל באי עולם כנ"ל דהיינו שמבחי' המדות דז"א בא בהנהגת המלוכה שהוא מדת המל' כפי שורת הדין במשקל אל דעות שזהו ענין בנין הנוק' מעשרה מלכיות דדכורא. וכ"ז נעשה ע"פ החסד דחפץ חסד דפריש לון כנ"ל ע"י השופר ותשובה ממעמקים ואמרו לפני מלכיות. וזהו זכור ימות עולם ימות עולם הן מדות דנוק' מצד עצמן הדבוקים אב"א בפ' דדכורא וע"י הנסירה כנ"ל נעשה ממלכיות דדכורא בנין אברין דנוק' וזהו זכור ר"ל המשך מבחי' דכורא עצמו לימות עולם להיות בנינה ממלכיות שלו דוקא. ועל המשכה זאת נא' כאן ליחיד שהוא פנימי' רצה"ע ב"ה דמל' דאד"ק נעשה עתיק באצילות ושם הוא עיקר הענין דחפץ חסד הוא להיות זכור ימות עולם. ולכן נא' בלשון יחיד במקרא. ועי"ז נעשה הבנין לאנהגא עלמין במדת המל' מעשר תיקונין דבחי' דכורא. ובסוף עשי"ת בא המלך היחיד אל מקום המשפט. ואימא עילאה גליאת אנפאה מבחי' פנימי' בינה שער העליון דנוק' שערי בינה דבי' עייל אבא לאימא כידוע ופנימי' אבא פנימי' עתיק. וע"י גילוי אנפין דבינה הללו ונשא השעיר עליו את כל עונותם אשר כבר קבל עונות בנ"י אל ארץ גזירה ונתרחק מאוד מבחי' הקדושה. וזהו וכפר על הקודש מטומאת בנ"י. וזהו ג"כ ענין המתקת הדינין בשרשן כי שרש כל הדינין הנמצאים בקודש מטומאות בנ"י הוא מה שהסט"א הוא נגד פנימיות רצה"ע ב"ה ועי"ז ברוח יברח השעיר עם כל עונות בנ"י אל ארץ גזירה מקום ההעדר ונתפרש מהקדושה, כי אין לסט"א מקום שרש יניקה אלא מחיצוני' הששת ימים אשר עשה היש הנברא לדבר נפרד בפ"ע אבל כשיתגלה פנימי' רצה"ע ב"ה דבחי' יחיד מל' דאד"ק שנעשה עתיק באצילות שהוא המתנשא לגמרי מימות עולם דואתה מחי' אח כולם בבחי' היש הנפרד אין מקום כלל וכלל ליניקה לסט"א ע"כ ינוס ויברח אל ארץ גזירה. וזהו שאל אביך ויגדך. פי' ענין השאלה מבואר במק"א שהוא ענין העלאה הגורמת המשכה ולכן כי שאל נא לימים ראשונים מקצה השמים וכו' שהוא בחי' המדות עליונות דאתעדל"ע תליא באתעדל"ת ולכן קיימין לשאלא ולאתבא אבל בחי' אימא עילאה שלמעלה ממדות עליונות נק' עתיקא דקיימא לשאלה ולא לאתבא בזוהר בראשית וכמ"ש במק"א באריכות וכאשר אימא עילאה גליאת אנפהא ביוהכ"פ אז הוא הענין שאל אביך דהיינו פנימי' בינה דבי' עייל אבא כנ"ל. ומ"ש ויגדך. או מלשון נגיד ונפיק שהוא לשון המשכה וזהו ויגדך שימשיך את בנ"י המושרשים בקדושה עליונה למעלה מעלה דבחי' פנימי' בינה הנ"ל, או יתפרש עפמ"ש בזוה"ק דלשון הגדה הוא המשכת רזא דחכמתא וזהו שע"י שאל אביך דבחי' גליאת אנפהא הנ"ל נמשך הפנימי' במל' נוק' דז"א למעלה ובישראל עמו. וזהו ענין שהמל' מקבלת ה' עינוים ר"ל העלי' וההסתלקות וההפשטה ממדרי' חיות העולמות דיש ודבר בפ"ע כי חיות העולמות שרשו הוא בחי' הבירורים ופנימי' בינה דגליאת אנפהא ביוהכ"פ הוא למעלה מעלה מבחי' הבירורי' ולכן הם ה' עינויים דהנאת העולם באו"ש וסיכה וכו' וכן נעילת הסנדל הוא כשצריך לירד ולברר דוקא וכו' כידוע אבל בבחי' יוכ"פ שלמעלה