חנה אריאל דברים שיא

וגם מאי ועוד. ושפטו את העם משפט צדק לשון רבים והל"ל לא תטו משפטו ולא לא תטה וגו' הכל חזר לומר בלשון יחיד. צדק צדק תרדוף למען תחי' וירשת את הארץ. קשה הלא מינוי שופטים הוא אחר ירושה וחלוקה. בברכות ק"ש של ערבית אחר הוי' אלקיכם אומרים ואמונה כל זאת ל' נקבה ואח"כ וקים עלינו לשון זכר. מצינו בקיום תו"מ שלשה אופנים. האבות קיימו כהת"כ עד שלא נתנה. וידוע שהקיום תומ"צ שלהן הי' רק ברוחניות. ב' דור המדבר קבלו מתן התורה. ונקרא דור דעה. ובמעשה לא קיימו כולם רק עשיית המשכן וכדומה. ג' דור שנכנסו לארץ ושם הוא שלימות קיום כל המצות. והענין ע"פ מה שנתבאר בזוה"ק שה' אלקי ישראל מלך ומלכותו הוא קוב"ה ושכינתי' סוכ"ע וממכ"ע. מלך הוא המלך הגדול והקדוש בשמים ובארץ. פי' דמסטרא דקב"ה כפי מה שהוא מהווה את הכל מאין ליש הכל בא מקדושתו ית' בהשוואה מדריגה תחתונה דעשי' עם מדריגה העליונה דבריאה. וע"ז נאמר את השמים ואת הארץ אני מלא. ואני הוי' לא שניתי שאין בו שינוי ח"ו. א"כ ודאי הוא מלא בהשוואה. והיינו בחי' סוכ"ע דלית מח"ת בי' כלל וכמשנ"ת בפ' הקודמות. ומלכותו הוא בחי' ממכ"ע לכל עולם ועולם ולכל מדריגה ומדריג' נותן לו חיות מורגש לו לפי ערכו. ולפי שהכח הזה הוא ממדת מלכותו ית' לכן מלכותך מלכות כ"ע ובכל משלה מהעדא מלכין ומהקים מלכין ומושל בכל כפי הענין העולמות עצמן הן מונהגים בכח מדת המל'. עד שיש ארץ מגדלת חכמים וארץ מגדלת טפשים וכן כל יבול האדמה במדינה זו יש הללו ובמדינה אחרת אחרים הכל גזירת מלכותו ית' הוא בבחי' ממכ"ע בכל עולם ועולם. ונת"ל שיש בכ"ד בחי' עולמות נשמות אלקות וכן הוא בבחי' דמל'. דמלכותו ית' בבחי' העולמות הוא האמור דמהעדא מלכין וגו'. ובבחי' נשמות הוא שמייחד מלכותו על ישראל בני אי"ו שיש להם נשמה המכרת את בוראה שהוא המלך הגדול והקדוש בשמים ובארץ והכרה זו דנשמה שהוא בחי' נברא הוא ענין האמונה שהאמונה עצמה היא מדת מלכותו ית' וזהו כח מלכותך שמייחדה על עמו ישראל הוא כח האמונה שבנשמה להכיר את מי שאמר והי' העולם. והיינו בחי' המל' בבחי' הנשמות. והמלכות בבחי' אלקות הוא ענין כח אלקי להכיר את המלך ב"ה בהכרה אלקיית. וזהו שאאע"ה הי' ראש למאמינים שזכה לבחי' האמונה עצמה (מלבד כח האמונה המאיר בנשמות כנ"ל) להכיר את המלך הקב"ה בהכרה האלקית. ובחי' עולמות ונשמות שלו ע"ה עלו ונתכללו בבחי' אלקות והיינו שנעשה מרכבה גם בגופו. וכלומר שבחי' ומדריגות המל' במדריגות אלקות הי' עיקר הפועל בקרבו ובחי' העולמות ונשמות שלו היו בטלים לגמרי כסוס לרוכבו לגבי בחי' אלקות. והכרת המלך הקב"ה ע"י המל' בבחי' אלקות הוא ענין המצות שהן אברין דמלכא ב"ה עצמו דלית מח' דנבראים תפיסא בי' כלל אם לא ע"י בחי' כח אלקי ממש שהוא האמונה עצמה. ויש כמה בחי' ואופנים בהכרה כמו שנראה בבחי' ומדריגת הנשמות והעולמות שיש התבוננות והשגה שמתפעלים ממנה בבחי' יראה ופחד והוא נקרא ספירות הפחד למעלה מדת הגבו' ויש התבוננות שמתפעלים ממנה בבחי' האהבה ונק' ספירת החסד למעלה. רק שהתפעלות אהוי"ר וכדומה הן שפע הבא מכלים דספי' ולחוץ. אבל בבחי' המל' דמדריגת אלקות (שזה הוא הנק' שכינה דוקא כמשנת"ל) מגיע עד הכלים עצמן שהן מתייחדים באמונה עצמה. וזהו קיום המצות למעלה. כלומר בביטול בחי' עולמות ונשמות שלו לגבי אלקות ממש. שמקבל שם בחי' אברים וכלים דמלכא קדישא ב"ה עצמן ורק למעלה הי' משיג בחי' האברין דמלכא שכל בחי' אבר הוא מדריגה ובחי' אחרת בהכרה שע"י האמונה כמובן ממשל האוי"ר הנ"ל. ומתן התורה במדבר הוא וירד ה' עה"ס ופנים בפנים דבר ה' עמכם. והיינו שבחי' האלקות נגלה במדריג' בחי' המלכות דמדריגת נשמות ולכן על