חנה אריאל דברים שי

דמדות כלל ומוחין שבראש משכן הנשמה הם לבדם יהיו שופטים בגוף ולזה אומר ולא ידבק בידך מאומה מן החרם, חרם היינו שממה שאין לו מציאות כלל והוא ענין הרע גמור דפר"ע כנ"ל שזה הוא חרם ושממה כי אין לו מליאות אמיתי ואין לו תיקון אלא ביעור לגמרי ולמען ישוב ה' מחרון אפו פי' שיוכל להיות היחוד דפב"פ וחרון אף ה' הוא המונע מלהיות פב"פ כידוע דבחוטמא אשתמודע פרצופא (וכמ"ש במשנה אין מעידין אלא על פרצוף פני' עם החוטם) היינו בחי' גילוי דיחו"ע ביחו"ת ומחמת הפגם בכתר מל' שמים ע"י עבודת אלקים אחרים ובכל הנ"ל יחרה אף ה' ח"ו כבי' כמ"ש ובתוכו נחר היצלח למלאכה ולא אשתמודע פרצופא ח"ו. לכן מזהיר ולא ידבק בידך מאומה. ואז ישוב ה' ונתן לך רחמים פי' מאחר שאמר הכה תכה כנ"ל ולא ימשך כלל אחרי מדת הטבעיי' א"כ איך יתקיים העולם. ע"ז אומר ונתן ה' לך רחמים לרחם על הבריות דעולם כמנהגו נוהג אבל גם ממנו יבוא קילוסו ית' בבחי' הבירורים ועי"ז יהי' מתנהג בכל הנהגות הצריכות לעולם הזה. ואז דוקא ורחמך שיבואו גם מלמעלה בחי' הרחמים דהיינו בחי' היחוד דפב"פ (כי הנה יש חסד דין רחמים. חסד הוא טבע להיטיב בהשפעה רב שפע ואינו משגיח כלל מה שיצא ויבוא מן ההשפעה כי זה עצמו החפץ ותענוג שלו להשפיע ודין הוא ההשגחה החזקה על ההשפעה שישפיע שתהי' בדקדוק ככל חפצו ורצונו דוקא ונק' גבורה שהוא ענין תגבורת לדקדק בכל הפרטים ומזה הטעם נק' גבורות גשמים שאין שני טפין יונקים מגומא אחת מפני הדקדוק בכל הפרטים. וכ"ז הוא ענין המשפיע לעצמו שהוא חפץ בכך או בכך. אבל מדת הרחמים הוא שמרחם על המקבל ומחמת הרחמנות הוא משפיע אליו למלאות חפצו וזהו ענין פב"פ). והיינו דוקא כשהאדם מרחם על הבריות אז מעורר למעלה ג"כ הרחמים על המקבל להיות פב"פ. וזהו רבותא שאמרו כל המרחם על הבריות דוקא בבחי' יחו"ת דעולם כמנהגו נוהג אז דוקא מרחמים עליו מלמעלה בבחי' היחוד דפב"פ כשבהמ"ק קיים כנ"ל אבל כשאינו מרחם על הבריות אז אין היחוד פב"פ אלא למעלה וכמ"ש והבית הזה יהי' עליון כנ"ל, ואומר עוד והרבך היינו בחי' הריבוי דמדת הגבורה דוקא להיות מדקדק הרבה בכל הפרטים דדקדוקי מצות שהוא בחי' הריבוי דכחות הנר"נ לברר הבירורי' בפרטי פרטיות וע"ז אומר שזהו כאשר נשבע לאבותיך ידוע ענין השבועה שהוא ענין המשכת המוחין בשבעה ימי הבנין והיינו שנשבע לאבותיך להיות להם לאלקים והיו בחי' מרכבה ממש בביטול כל הכחות בפרטיות וכמשל שאפי' רפרוף עין וכו' וע"י היחוד דפב"פ יהי' והרבך בבחי' הפרטיות הנ"ל כעין מה שנשבע לאבותיך בבחי' הביטול לאין בחי' מרכבה הנ"ל ככה גם שלא בבחי' מרכבה יהי' הדקדוק בבחי' ריבוי בכל הפרטים ומפרש אח"כ ענין זה שהכוונה בענין היחוד דפב"פ דוקא וז"ש כי תשמע בקול ה' אלקיך היינו בחי' אברין דמלכא הנ"ל לשמור את כל מצותיו היינו בחי' שלימות הפרצוף דעומ"צ דשמע לנוק' וזהו אשר אנכי מצוה אתכם הוא מרע"ה רע"מ המפרנס האמונה כמ"ש בדרוה"ק לעשות לתקן הישר בעיני ה' אלקיך. הישר הוא כענין ביום ההוא יהי' שהוא בהשוואה א' למעלה ומטה רק שאז הוא אחר מ"ש והי' ה' למלך על כל הארץ שהוא בהעברת רוחי הטומאה אז יהי' ההמשכה ביושר ובהשוואה בגילוי לעיני כל בשר כמ"ש וראו כל בשר יחדיו. משא"כ קודם לכן, רק בזמן בהמ"ק הוא הישר בעיני ה' אלקיך, דוקא דהיינו לפני ה' אלקיך כנ"ל ואעפ"כ הוא יחוד דפב"פ ממש דוקא

פרשה שופטים

שופטים ושוטרים וגו'. ברע"מ בפיקודא דא מני שופטים ושוטרים ועוד כי אלקים שופט וכו' ע"כ. לפי סדר הרע"מ בכ"מ היל"ל פקודא למנאה שופטים