חנה אריאל דברים רצב

סידור יחוד ומצב הספי' עליונות ואח"כ יתפלל בחי' הדביקות להיות עבודה כנ"ל בעבודת שדה וכרם. ועקבי לאה היורדים למטה מן החזה בבחי' מוחין דקטנות יכנסו תוך ראש רחל שהוא כתר מל' בבחי' רחל והיא היראה העליונה שנעשית עטרה לחכ' אם גם בה יהי' רושם מעקבי לאה שהיא הענוה אז הוא בטוח מאוד שלא יביא לידי יניקת החיצונים ח"ו מעבודתו לפי שיש בעבודה שלו בחי' היראה וגם בחי' הענוה. וזהו שאמר הכתוב וענוים ירשו ארץ שאם בחי' הענוה תגיע עד בחי' ראש רחל שהיא ארץ ירושתינו אז והתענגו על רוב שלום מבלי שום פחד מחיצונים כלל

ועד"ז יתפרש הפסוק והי' עקב תשמעון (לשון והי' הוא כאן צווי וסדר ההנהגה כמו והי' לכם לציצית). כלומר שתראו שיהי' לכם בחי' עקב ושמיעה במשפטים האלה הן חג"ת דז"א בבחי' האל הנאמן הנז"ל. וזהו עקבי לאה כשנשאר בבחי' שמיעה (שהוא מרחוק ולא כראי' שהוא מקרוב) במוחין דקטנות. ושמרתם הוא בחי' ראש רחל שהוא היראה עקב ענוה ראשית חכ' כנ"ל ועשיתם אותם מחכ' ולמטה. ושמר ה' אלקיך לך באתעדל"ע להתענג על רוב שלום. את הברית ואת החסד אשר נשבע וגו' ואהבך וגו' הן ע"ס דז"א האל הנאמן. ברית וחסד ושבועה הוא בחי' ענוה. וז"ש את הברית זה אברהם דכתי' כרת ה' את אברם ברית. נקט לשון הפסוק באברם דוקא דאברהם כבר יצא ממנו ישמעאל ואין זה בחי' ענוה אלא אברם דוקא שהוא בחי' רם ומתנשא בבחי' הביטול הגמור. ואת החסד זה חסדו של יעקב דכתי' בי' קטנתי מכל החסדים שזהו ג"כ לשון ענוה. אשר נשבע זה יצחק. פי' שבשבועה שנשבע ה' לאברהם בשעת העקדה נעקד בה יצחק ונמתקו בחי' הדינים שלו כמ"ש בסה"ק ונעשה גם הוא בבחי' ענוה. וזהו שורש האבות בבחי' חב"ד דז"א. ואומר ושמר ה' אלקיך הוא הבטחה על הדביקות בישראל בהאל הנאמן בבחי' השמיעה דעקב אף בבחי' המוחין דקטנות למטה מן החזה. ואהבך וגו' הן ז"ס תחתונות דז"א דחוקים ומשפטים ומצות ככל הנ"ל וק"ל

כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת אשר אנכי מצוה אתכם לעשותה לאה' את ה' אלקיכם וללכת בכל דרכיו ולדבקה בו והוריש ה' את הגוים האלה מלפניכם וירשתם גוים גדולים ועצומים מכם. הדקדוקים. כי אם משמע ודאי נתינת טעם על הקודם. יש להבין מהו ואיך הוא נתינת טעם על פ' והא"ש הקודמת (גם כפל לשון שמור תשמרון) כל המצוה אם אומר כל למה אומר מצוה לשון יחיד. ועל איזה מצוה אומר אשר אנכי מצוה אתכם. ואי קאי על מ"ש אח"כ לאה' וגו' למה אומר לשון יחיד הלא כתיב בכל דרכיו הם כמה וכמה פרטים דתרי"ג מצות. והוריש וכו' וירשתם וכו' הלשון משמע שהגוים האלה מוריש ה' והעצומים וכו' אחרים הם ואותם תרשו אתם. דאל"כ הל"ל והוריש הגוים האלה הגדולים והעצומים וירשתם אותם

הנה פ' והא"ש אמרו במשנה שהיא עול מצות (ופ' ראשונה דק"ש היא עומ"ש) והיינו כנז' בדרוש הקודם שזהו מ"ש ושמתם וגו' (ובפ' ראשונה כתי' והיו הדברים וגו') שזהו אחר מ"ש ואבדתם מעל הארץ הטובה ואז הוא שימה דוקא בבחי' עול אך הנה מצות ק"ש ב' הפרשיות הוא גם כשישראל שרוים על אדמתן ואז הוא כמ"ש בתחלת הפרשה לאהבה את הוי' אלקיכם ולעבדו בכל לבבכם וגו' וא"כ י"ל כשקיום המצות הוא מאה' מלב ונפש למה נק' בשם עול (דעול הוא מה שנותנים עליו, על כרחו שלא בטובתו ורצונו). וכן י"ל גם פ' ראשונה שנק' עומ"ש כשהוא אומר ואהבת בכל לבבך וכו' ובכל מאדך למה נק' עול כתיב ורעה אמונה פי' שהאמונה שישנה בכל ישראל צריך לפרנס אותה דהנה ענין האמונה אינו אלא בדבר שא"א להשיג ולדעת אותו ע"י שכל ובינה